לאורנה

אשמח לשמוע גם את דעתך: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-640,xFT-585775,xFP-585851,m-Doctors,a-Forums.html

היי ג. גם אני נתקלת בבעיה הזו. יש לי מטפלת מעולה אבל היא לא זוכרת דברים שלפעמים באמת משמעותיים בשבילי ולפעמים אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי שוב ושוב ושוב ולמרות שחזרתי על דברים הרבה פעמים עדיין היא לא זוכרת. זה מציק לי, לפעמים מציק מאוד אבל בשלב מסויים למדתי לקבל את זה שהיא מעולה בהמון דברים וזה הצד החלש שלה, זה ברור שהזכרון שלה קצת חלש ולא מדובר בזלזול או משהו כזה וכשאני שמה את זה על הכף מול כל מה שאני מקבלת ממנה ומול המקום שאני נמצאת בו היום לעומת המקום בו התחלנו, הבעיה הופכת לקטנה מאוד. לכן אני ממליצה לך לשקול את הדברים אחד מול השני, תבדוק מה אתה מקבל ואם אתה מוצא את רוב הדברים בחיוב אז אולי שווה לתת הזדמנות.

שלום ג., יש לי תחושה שלא נפיק תועלת רבה מעיסוק בשאלה הכללית אודות מיומנויות הזיכרון של מטפלים (ואין לי ספק שמטפלים נבדלים זה מזה ביכולתם לזכור פרטים מחיי המטופלים שלהם, נושאים שנידונו בפגישות הקודמות וכן הלאה). נדמה לי שהעניין המשמעותי כאן הוא אותן פגיעות חוזרות ונשנות בתחושה העמומה אך רבת החשיבות שהמטפל שלך (רוב הזמן, ובסה"כ) "רואה" אותך נכון. כשקראתי את התיאור שלך לגבי האופן בו המטפל "מגלה מחדש" תובנה שכבר דיברתם עליה, זה בבת-אחת נשמע לי מעליב ומקסים - קצת כמו חדוות גילוי של ילד ש"ממציא" את העולם בכל פעם מחדש. העניין הוא שאותך זה לא מקסים בכלל, ושברגעים כאלה אתה חש פגוע, נטוש ולבד במערכה... והשאלה הבאה היא מה אתה עושה עם התחושות האלה "בזמן אמיתי" - האם אתה מביע את האכזבה? כועס? מתוסכל? מיואש? האם אתה מקפיד להיות "מטופל טוב" גם כאשר אתה מרגיש כל-כך לבד? והאם משהו מכל זה מזכיר לך יחסים נוספים שקיימת או שאתה מקיים? משהו בתחושה שצריך לבלוע את העלבון... ג. יקר, אני מאוד ממליצה לבטא את החוויה האותנטית שלך בטיפול - זהו בדיוק המקום להתבונן בתחושות אלה. בהצלחה, ולילה טוב, אורנה