כיוון

מחבר: סיגל תאריך: 7.8.2006 שעה: 23:18 ד"ר שלום בת 36 אמא לשלושה ילדים בריאים מצב כלכלי תקין בהחלט .נשואה לבעלי שהוא בעצם החבר הראשון שלי מאז גיל 14 אציין כי אני בת יחידה להורים אשר התגרשו כאשר הייתי בת 6 גדלתי יחד עם אימי כאשר כל שבת היינו הולכות לסבתות שהיו גרות בסמוך אחת לשנייה כך שהייתי מתראה עם אבי אחת לשבוע(בינתיים אבי נפטר ממחלה קשה)אימי לא התחתנה . כיום וגם בעבר הייתי והנני מאוד תלותית בבעלי למותר לציין כי בעלי בעל עמדה בכירה בשוק הפרטי והינו אדם אינטלגנט מעל הממוצע ויחד עם זאת מלא בחרדות על רקע בריאות התחיל לקבל טיפול תרופתי העניין הוא שבעלי מביע אלי את האהבתו בדרכים שאינם נראים לי הוא דואג לילדים עוזר בבית אך כל זמן שהוא עובד קיימת אצלי התחושה למרות המצב העובדתי שהוא אינו יוצר קשר במהלך היום לשאול לשלומי או כל טלפון אחר לפעמים מגיעים הדברים לזמן של 11 שעות אפילו יש לציין נקודה חשובה כי אני לאורך כל חיינו המשותפים הייתי עד לפני כחודש כופה עליו לחזור בשעה מוגדרת של שש וחצי במידה והשעה הייתה חולפת בדקה אפילו יכולותי להרוס ערב שלם "למה איחרת" כיום אני מנסה לצאת מהענין....כמו כן אני בתקופה האחרונה חושדת ללא שום הצדקה עובדתית כי הוא בוגד בי מחטטת לא בשיחות היוצאות כל זאת אני עושה מחוסר תצומת לב ממנו לאני מרגיש רע שלא איכפת לו ממני יש לציין שלאחרים הוא יודע להביא אהבה אך לי כאילו יש לו חסימה אני מרגישה שזה חסר ואני מפספסת את הרכבת ואולי אם מישהו אחר היה לי יותר טוב יש לציין שאני נראת טוב מאוד אך מרגישה זנוחה היום החלטתי לנסות להיפרד לתקופה של שבוע למרות שהיה לי קשה אני מקנא בנשים אחרות שאני רואה את צומת הלב שהם מקבלים מבעליהם מה לעשות נימאס לי לחיות עם בן אדם חסר רגש כלפי יש לציין שעברנו דירה לפני חצי שנה לבקשת בעלי וזה גם קשה האם לחזור לעיר הקודמת למרות שהתחלתי להתרגל לכאן ניסיתי להתרחק בשביל שאולי הוא יתקרב אבל זה לא עוזר גם הכדורים שהוא שותה החריפו את חוסר הרגש הוא מרגיש שהוא מושלם שויצר שהוא לא צריך אותי בכלום עסוק כל שעות היום בצורה מגוחכת מה לעשות אך אלי לנהוג מצטערת על הבלבול ושכחתי שהוא מקללאותי שיקרה לי משהו והוא ישאר לגדל את הילדים לבד כלכלית אני בקושי יסתדר ונפשית אני רגילה לצורת ההתיחסות למרות שזה לא נורמלי תודהמראש

שלום סיגל, אחרי 22 שנים יחד, החיים הזוגיים שלכם - לפחות כפי שעולה מדברייך - מתאפיינים בקרירות וריחוק. בעלך אינו מפגין כלפייך את תשומת הלב לה את זקוקה, ועסוק בענייניו, בחרדותיו, ואפילו מעליב ופוגע בך מילולית באופן בוטה. את, לעומת זאת, רואה את עצמך כתלותית, פסיבית, נזקקת וזנוחה. זה לא סוד, שאדם תלותי ונזקק נוטה להתנהג לעיתים קרובות באופן שדווקא משיג את ההפך מציפיותיו. אדם תלותי נוטה להיצמד אל האחר, למרות (ואולי דווקא) בגלל ההתעלמות והדחייה. זהו דפוס התנהגות עמיד ועקשני, שמקורותיו העמוקים אכן נעוצים ביחסי אובייקט מוקדמים. לכן, נדמה לי שאם את רוצה בשינוי אמיתי אין מנוס מפנייה לטיפול פסיכולוגי. הטוב ביותר יהיה, כמובן, מטפל זוגי. אם בעלך יביע הסתייגות או התנגדות תוכלי להתחיל טיפול בעצמך, ולקוות שהשינוי יביא גם אותו אל התהליך. בהצלחה ליאת