מתי זה יגמר???

ליאת, מה שלומך? נו אתם עירניים שם? מסתכלים לשמיים?:) אשמח אם תוכלי להתייחס לדבריי.להלן הLINK: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-640,xFT-585164,xFP-585164,m-Doctors,a-Forums.html ואינני יודעת אם קראת את דבריי בשבוע שעבר: http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-639,xFT-585046,xFP-585109,m-Doctors,a-Forums.html מקווה שלא העמסתי אותך בקישורים.לקינוח LINK .כולם מוזמנים: http://tapuz.co.il/North/Game.asp תודה לילה טוב

הפסיכולוגית (לא החלטתי אם לשעבר..) לא מתייחסת לטלפון או שלוקח לה ארבעה ימים, משהו כזה... מעניין אותי, אם את יכולה לומר, במידה וחס וחלילה מטופל שלך היה מותקף בטילים.היית שואלת לשלומו? אגב, שמעו את הדי הפיצוץ בחדרה עד אליך? אין כינוי (מתוך ההריסות)

אין כינוי יקרה, שלחת אותי לסיבוב, אז הסתובבתי קצת לקרוא... אגב, הלינק השני שלך לא הביא אותי למקום הנכון, ואני מניחה בזהירות שהתכוונת לתגובתך אלי בסוף המשמרת שלי בשבוע שעבר. אנסה להגיב לפי הסדר- הלינק הראשון הביא אותי אל הפחד מהאזעקות. גם אני, כמו אורנה, חושבת שהאזעקה מפחידה בהיותה מייצגת את הפוטנציאל להיפגע. עובדה שאזעקת יום השואה או יום הזיכרון אינה כה טראומטית עבור מרביתנו. זה באמת לא דומה ל"בום ללא אזעקה", מאחר וב"בום" אנחנו כבר יודעים שלא נפגענו (טפו טפו טפו, עד היום) בעוד האזעקה כאילו אומרת "זה בדרך אלי, הכל עוד יכול לקרות". אני חושבת שהחרדה מהטילים (ומהאזעקה), לפחות כשמדובר בתושבי הצפון, היא חרדה ממשית, הישרדותית, ומאד מאד תואמת למצב. ולכן, כל מה שיכול לעזור לשיכוך החרדה הוא ראוי ורלוונטי, כולל בריחה זמנית (ממשית או וירטואלית) למקום שקט. לפעמים לפחד שלנו יש מרכיב פרקטי: הוא מאלץ אותנו להתרחק מן הסכנה. לפיכך, גם אם תבחרי להסיח את הדעת באופן כלשהו מגורם הלחץ, עשי זאת תוך שאת ממשיכה לשמור על עצמך מפגיעה. קראתי שוב את דברייך מהשבוע שעבר, וצר לי אם את מפרשת את דברי אליך כלא כנים. אני מוכנה להודות בכנות, שכל מטח טילים על העיר שלך מעורר בי דאגה אמיתית לשלומך, ואין לך מושג כמה פעמים חשבתי עליך השבוע. הפסיכולוגית שלך, בניגוד אלי, נמצאת בעצמה תחת אש בימים אלה. אולי היא אינה מתקשרת - בין השאר - בגלל שפסיכולוגיה מקבלת מקום מעט שולי בימי חירום כאלה. כשאדם מבקש לעצמו מחסה, חומת מגן מפני פצצה הנשלחת להורגו נפש, סביר להניח שאינו פנוי לעבודת נפש. כשאני מנסה לשים עצמי בנעליהם של הפסיכולוגים בצפון, נדמה לי שאני לא מקנאה בהם בכלל. אני משוכנעת שכנוע עמוק שהם חושבים על המטופלים שלהם, דואגים להם, חרדים לשלומם, ומחכים לרגע הנכון לחדש את הקשר. אני רוצה לשלוח לך ולכל קוראינו ה'קרביים' הרבה כוח ואהבה ליאת נ.ב - כן, שמעתי את הבום של חדרה, והיינו בטוחים שזה בום על-קולי. בינתיים אנחנו שלווים כאן.

ליאת אם חושבים על זה, גם את הצפירה ביום הזיכרון או השואה אני לא מחבבת. אולי בכלל יש לי פחדים ממלחמת המפרץ.איך יודעים?למען האמת גם צליל האזעקה במהדורת החדשות לא עושה לי טוב.אני מבטיחה לך שאם היה צליל אחר, אפילו שיר כלשהו במקום האזעקה, לא היו מתים אנשים מהתקף לב והלב שלי לא היה יורד לתחתו... אגב לא מודיעים בתקשורת על כל רקטה ורקטה שנופלת גם אם היא נופלת בשטח מיושב ניסיתי ליצור קשר עם הפסיכולוגית(האיזור שלה,לפי מיטב הבנתי אינו חוטף רקטות) רק על מנת לקבל את עצתה בנוגע לאזעקות המחורבנות.וטרם זכיתי ליחס.צר לי, אבל את ואורנהלא הצלחתן לעזור בעניין האזעקות תודה ליאת. על היחס.מצטערת על ה"טיולים" שנאלצת לעשות תודה שחשבת עלי.הצלחת גם לרגש אותי בתשובתך. איכשהו גרמת לי לבכות.אבל לבכות זה בריא לא? טוב אלך לישון בכדי שאהיה מוכנה לקרב מחר בבוקר(שש שעות זה מטכ"לי. לא?) לילה טוב