"קצרים" בשמיעה ובראייה

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/08/2006 | 22:48 | מאת: ניבה

הי ליאת, מה שלומך? רציתי לשאול : לפעמים כשאני בפגישה טיפולית והפסיכולוגית מדברת, אני איך שהוא מפסיקה לשמוע אותה, ז"א אני כן שומעת אבל לא קולטת, זה בא יחד עם טשטוש ראיה. אח"כ אני לא זוכרת קטעים שלמים של השיחה ושל מה שהיא אמרה. אני כן חושבת שזה קשור לדברים שקשים לי לשמוע ממנה, או כשהאינטימיות גדולה מדי. האם את יכולה לספר לי על זה? האם זה רווח אצל מטופלים? למה זה קורה? מה הסיבה הבסיסית ? איך זה שזה לא קורה במצבים אחרים ורק מולה? תודה מראש ניבה

07/08/2006 | 22:59 | מאת: ניבה

ליאת, שאלה נוספת, בשבוע שעבר שאלתי אותך על תרופות ואת אמרת "התרופה לא תפטור אותך מלהמשיך לעבוד על שינוי פנימי בטיפול. היא רק תאפשר לך לעשות זאת מתוך הקהייה זמנית של הכאב והחרדה."- ואני חשבתי שבטיפול צריך להעלות רגשות "רדומים", אז זה לא פרדוקסלי? תודה ניבה

08/08/2006 | 00:09 | מאת: ליאת מנדלבאום

ערב טוב ניבה, אני בסדר. תודה על ההתעניינות. (היום כולם אומרים "בהתחשב בנסיבות"...) שתי השאלות שלך נראות לי - איכשהו - קשורות קצת. לא מזמן כתבתי כאן בפורום בתגובה למישהו אחר, משהו על המנגנונים הבסיסיים של התינוק, המסוגל לווסת את עוצמת הגרייה המופעלת עליו. מסתבר שאפילו תינוקות רכים יכולים להתגונן מול עודף גרייה, למשל באמצעות הסבת המבט ושבירת קשר-עין ממקור הגירוי. זוהי האסוציאציה הראשונה שעלתה בי מול הדברים שאת כותבת. בהחלט יתכן שלנסיגה שלך אל תוך מצב פחות חד יש משמעות מאלחשת, כמו דיסוציאטיבית, המאפשרת הימנעות ממפגש מכאיב מדי עם תכנים קשים. וכן, אנשים חרדתיים מדווחים לעיתים קרובות על ערפול בראייה ובשמיעה בזמן חרדה מציפה. חשוב, אם כן, לנסות ולהקשיב לאותם רגעים, לבחון עם עצמך (מוטב, כמובן, עם המטפלת) מה בדיוק עורר בך את התגובה הזו ומדוע. זה מתקשר גם לשאלתך השניה, בה תהית לגבי סתירה לכאורה בין שתי מגמות בטיפול: העלאת תכנים רגשיים קשים יחד עם טיפול תרופתי. כמו שאת מגלה בעצמך, העלאת תוכן רגיש מעוררת לעיתים חרדה וכאב היכולים להביא להימנעות ובריחה. העבודה הטיפולית מתמקדת ב*תכנים* הקשים ולאו דווקא בסימפטום המתעורר בגינם. התרופות לא יחסכו את העבודה הטיפולית ואת המפגש הבלתי נמנע עם טראומות העבר ועם הרגשות הנלווים לה. הן יאפשרו לעשות זאת בפחות סבל, ועם הפחתה זמנית של הסימפטומים המשניים. נדמה לי שאפשר להשתמש באנלוגיה המעט שחוקה של חדר הלידה: גם לאחר מתן אפידורל היולדת חשה את הצירים ומתבקשת ללחוץ בכל הכוח כדי לחלץ את העובר מתעלת הלידה. היא שותפה מלאה לתהליך, גם אם צירי הלידה נופלים מעוצמתם המקורית. מקווה שהבהרתי קצת, ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית