לאורנה - בהמשך לשרשור למטה

יש משהו שהוא מורכב ולא פשוט לשיתוף בחווית המלחמה שלי. זה קשור גם ל"מה יהיה אחרי". כתבתי שאני טומנת את ראשי בחול בעניין החרדות אבל אני מרגישה שיש משהו שמעבר, שכאילו מחפש את הריגוש בכך ש"יקרה משהו". זה מעוות לחלוטין - אני יודעת- אבל אני במובן מסוים מייחלת למשהו שיקרה, במובן של פגיעה מהמלחמה, שישנה את החזרה לשגרה הצפויה אחרי. הרי ההתנהגות שלי במובן מסוים היא מעין רולטה רוסית ולרולטה הזו אני מכניסה גם את ילדי. למרות שזה מורכב הרבה יותר: אני לא חרדה מהבומים כאשר סביבי יש לא מעט שלא יכולים לתפקד בגללם או לחילופין קופצים באופן בלתי נשלט כאשר הוליום של הנפילות עולה. אני מאמינה שזה עוזר לילדים לחוות את המלחמה הזו בשקט. אני לא מסוגלת לשהות, ולו את ה- 20 דקות ההכרחיות, בחדר הבטחון שלא לדבר על מקלט. זה ממש מכניס אותי ללחץ: אני חשה מוגנת פחות במרחב המוגן. האשליה של חיים כרגיל נותנת לי בטחון רב יותר. כתוצאה מכך כולנו מתפקדים בסוג של חופשה משפחתית בבית והילדים לדעתי מרגישים נכון יותר. וחזרה למה שכתבתי למעלה: אני חוששת שיש קשר בין התחושות האלה לחיים בצל מחשבות הדכאון. במובן של חוסר הרצון לחיות שהוא הדבר הקשה ביותר בדכאון. אני נעזרת בכימיקלים ומרגישה פחות או יותר טוב אבל הטרימינולוגיה הדכאונית נמצאת כל הזמן ברקע. וישנה התגברות שלה בשלושת השבועות האחרונים. היום שאחרי יחייב חזרה לשגרה המוכרת אבל זה יהיה לזמן רב ב"צל": בצל הרגשות, בצל הפגיעות, בצל הזכרונות. אני חושבת על הצעיר שיחזור לגן אחרי ה"חופשה" הזו. גן שבו כל הילדים עברו שינוי. תהליך הכניסה לשגרה יהיה קשה לפחות כמו בתחילת שנה ומיד אחר כך יעבור תהליך תחילת שנה אמיתי של שנה"ל הבאה. הבכור מבכה ויבכה את החופש הגדול שנדפק. אנחנו עם מטענים משלנו אבל גם עם משקעים של כעס על תפקוד המערכות בישוב . די לי להיום.

אני (.) יקרה, אני חושבת שאני מבינה. מבינה את הדיאלוג בין המציאות החיצונית הסוערת, לבין המרחב הפנימי בו משהו לפעמים נחווה מת וחסר, ואת ההשתוקקות שמשהו בחוץ כבר יעיר את הפנים... זו ממש לא השוואה אחד לאחד, אבל אני מרגישה את זה לפעמים מאוד חזק עם המטופלים החרדתיים שלי: במאמץ גדול אנחנו מחליפים את המלחמה ההירואית בסכנות בלתי נשלטות, במין התמודדות יומיומית שקטה ומעייפת, ואז,דווקא אז כשהחרדה שוככת, הם מבטאים געגועים עזים לחיי הסערה... מאחלת לך סערות טובות מבפנים ומבחוץ, אורנה