דכאון

זה נראה לי לא יגמר לעולם,התחושה הזאת.זה מרגיש כמו גיהנום!סיוט שלא נגמר! ניסיתי 2 סוגים של תרופות אנטי-דכאוניות אבל הן לא עזרו לי.עכשיו אני בתרופה השלישית מקבוצה אחרת אבל אני בינתיים לא מרגישה שום שיפור!זה כל כך נורא אני מרגישה כמו בחלום רע שפעם כשהייתי בריאה נרדמתי ועכשיו כל זה חלום רע שמישהו צריך להעיר אותי ממנו!אני יודעת שזאת המציאות.אני לא מוכנה להשלים עם המחלה הזאת זה הדבר הכי נורא בעולם.אני סך הכל בת 22 ואם אני לא אבריא עד גיל 25 אני לא ארצה להמשיך לחיות כי כל החיים שלי הולכים ונעלמים.התחילו לי מחשבות אובדניות אמיתיות אני פשוט לא יכולה לסבול יותר זה סבל בלתי יתואר!וזה לא כמו שתי הפעמים ששרטתי את היד עם סכין גילוח,אני ממש חושבת על לבלוע כדורים ורק רוצה למות ולא להרגיש את כל הסבל הזה :(( כל כך עצוב לי על המשפחה שלי שהם לא יודעים מה לעשות ומה שאני חושבת זה שהם ירגישו כל כך רע אם אני אמות,אמא שלי לא תחזיק מעמד :(( לא מספיק שאבא שלי נפטר לפני ארבע שנים!עכשיו גם הם יצטרכו להתמודד עם זה?!אני לא יודעת מה לעשות כבר אני כל כך אבודה אני רוב הזמן במיטה לא רוצה כלום וסובלת כל כך!אלוהים למה זה מגיע לי יש לי כל כך הרבה דברים שרציתי לעשות בחיים האלה ויש לי המון כשרונות ועכשיו כולם נעלמו ורק בא לי למות כבר ולא לסבול!!!! אני כבר לא יודעת מה לעשות :(הצילו זה לא נגמר!!!

ספיר יקרה וכאובה, הכוח שמשך אותך החוצה ממיטתך, והוביל אותך אל הפורום ואל ההודעה שכתבת, הוא אותו כוח שהייתי רוצה שיוביל אותך לטיפול פסיכולוגי. בקרוב, כאשר יימצא הטיפול התרופתי הנכון במינון המתאים, את תתחילי לחוש הקלה, אבל זה לא מבטל את החשיבות של מרחב טיפולי בו תוכלי להתבונן בכאב ובאובדנים שחווית. ספיר, הכשרונות והיכולות והחלומות שלך לא באמת "נעלמו", הם "מסתתרים" עכשיו בגלל הדיכאון. בגלל צורת ההסתכלות הזו שמבטלת כל דבר טוב, שלוקחת את הכוח להינות, שהופכת הכל להד עלוב למשהו שהיה פעם חי. החזיקי מעמד שם בפנים! הדברים הטובים בחיים עוד ישובו. מחזיקה לך אצבעות, אורנה

שלום לך; יש לי מצבים של בדיכאון ואני מטופלת ברסיטל ובטיפול פסיכולוגי;ואני די חוששת שלא אוכל להיפטר מזה.ויש לי ילדה כבת שש ואני לא טיפוס שיודע לקבל ולכן אני מתלבטת אם למרות השתוקקותי לעוד ילד כדאי להיכנס לזה או .