חרדות בזמן המלחמה

אני תושבת הצפון - חיפה אמא ל-2 בנות בנות 14 ו-12 .רציתי לברר לגבי התנהגותם הן מעדיפות להשאר בבית ולא לנסוע. מתנהגות די רגיל אך מטריד אותי המחשבה מה יהיה אחרי . מה שחשוב לציין שהן מרגיעות אותי כל הזמן ולא נראות מוטרדות האם זה נורמלי ואיך עלי לנהוג. אודה לך על תשובתך הדחופה בנושא בברכה קורל

שלום קורל, מה שמאד חסר לי בתיאור שלך, הוא מה קורה לך עצמך בימים אלה? מדוע הן אלה שמרגיעות אותך? אם את רגועה והן רגועות, איני רואה כל סיבה לדאגה. למרות מצב החירום - לפחות סטטיסטית - מספר הנפגעים קטן יחסית, ואפשר בהחלט להתקיים, למרות החרדה, באופן שלא ישאיר צלקות בעתיד. ילדים מטבעם מלאים בסקרנות, שמחת חיים ואמון במבוגרים. אם המבוגרים שבסביבתן מצליחים לנסוך בהן שקט ואמון ולשדר מסרים מרגיעים ("יש חדר ביטחון או מקלט", "אמא שומרת עליכם", "הצבא שומר עלינו", "המשטרה כל הזמן בשטח"), אפשר להניח שהן יהיו בסדר גם אחרי המלחמה. לעומת זאת, אם המבוגרים בסביבתן מבוהלים יתר על המידה, היסטריים, מתקשים לנהל שגרה סבירה - יכול להיות שהילדות יימנעו מגילויי פחד ודאגה, ולו כדי לא למוטט את הוריהן. במצב כזה, יתכן שביטויי החרדה יצופו בשלבים מאוחרים יותר. אם את מרגישה שקשה לך להיות הורה מרגיע בסיטואציה המתוחה בחיפה, אל תתני לבנות לקבוע את מדיניות ההתגוננות של המשפחה, והרחיקי את כולכן לסביבה בה תוכלי להחזיר לעצמך את הביטחון והסמכות ההורית המגוננת. למרות הכל, מידה סבירה של דאגה וחשש מלווה את כולנו בימים אלה. אלה אינם ימים רגילים, ויש להניח שתגובות כאלה ואחרות יוכלו להופיע לאחר הרגיעה. במקרים כאלה, כאשר ההורים יהיו בעצמם רגועים יותר, הם יוכלו להתגייס למען השבת הביטחון לילדים, עם או בלי עזרה מקצועית. בואו נקווה כולנו לטוב. החזיקו מעמד! ליאת