אימהות

כתבתי לך לא מזמן למייל, בנושא של חרדות, רגשות אשמה והאכלה בבקבוק נוסף על הנקה...בנוגע לתינוקת החדשה שלי (חודשיים)..אני כותבת שוב כי אני מרגישה שאני מתרוקנת. מצד אחד אני מתאהבת בה יותר ויותר, אני מוקסמת ממנה ורוצה שהיא תדע שאני כל כך אוהבת אותה (איך הם יודעים התינוקות?) אני גם דואגת לה ופוחדת שיאונה לה רע או שהיא תהיה עצובה. ומצד שני אני מרגישה שאני נחלשת, קשה לי להתנתק ממנה אבל גם קשה לי מאוד להיות כל הזמן בשבילה. אני רוצה זמן לעצמי,בלי רגשות אשמה ודאגה.והיא פתאום לא לוקחת בקבוק.עד עכשיו לקחה..יש ימים שממש קשה לי "להעסיק" אותה, כי אין לי כח פשוט..אבל אני מרגישה רע אם אני נותנת לה לבדר את עצמה יותר מדי..זה ממש גורם לי צער,בכי..ובכלל אותם דברים שממלאים אותי כמו חיוך שלה, הקולות המתוקים ותנועות הגפיים הנרגשות שלה, גורמים לי בו בעת גם לעצב כבד שאני לא מבינה.אני לא מבינה את כל זה,וכבר לא יכולה להכיל.הפסיכולוגית שלי לא בארץ בחודש הקרוב...אני אבודה.

מזל טוב,את אמא נורמלית ומרגישה בדיוק את מה שרוב האמהות מרגישות.באמת מאוד קשה עם תינוק שלא לוקח בקבוק בחודשים הראשונים כי כדי להמשיך להרגיש בן אדם,להרגע,לנוח ופחות להתעצבן כשהיא צורכת וכו' את חייבת לצאת מין הבית!ותזכירי לעצמך שהיא צורחת לא כי את אמא לא טובה אלא כי כואבת לה הבטן(אם היא אכלה והוחלפה)ואין מה לעשות עם זה.פשןט ככה,צריך לעבור את החודשים האלה כשאת ממוטטת והעיצור הזה צורח ולא נותן לך לעצום עיניים לא ביום ולא בלילה.אני פשוט מכינה לעצמי במצבים האלה כוס קפה,שמה את העיצורים האלה על הבטן בתוך העגלה ויוצאת החוצה לקשקש עם שכנות בגינה הציבורית.בכי של תינוק את רוב האמהות מוציא מדעתם!בגיל הזה אנחנו עומדות מתושכלות וחסרות אונים מול הבכי שלהם.זה קורה לכולם,בקיצור,תעשי לך אמבטיה עם כוס קפה ותגידי לעצמך שאת אמה מקסימה. :-))חכי ,תצאי בין ההנקות,עוד חודש,חודש וחצי תתחילי גרברים,תהיה דבוקה אליה פחות.לא תכירי את הילדה שלך:היא תרגע ותשחק עם חיוך להנהתך.עוד משהו,תזכרי שאת חייבת לישון כשהיא ישנה גם אם בית על גלגלים.עייפות עושה אותנו חסרות סבלנות.לכולם יש אותם רגשות אמביוולנטיות כמו שלך.זהו...

ערב טוב לאמא המודאגת, אני זוכרת היטב את פנייתך הראשונה אלי. מעבר לדברים הנכונים מאד שכתבה לך חני, אני רוצה להוסיף עניין חשוב נוסף. אמהות צעירות, במיוחד אמהות לילד ראשון, רוצות בכל מאודן להיות אמהות מושלמות. כחלק ממשאלה לא ריאלית זו, הן משוכנעות שעליהן להיות זמינות עבור התינוק בכל רגע נתון, וכי עליהן מוטל לשעשע ולבדר את התינוק בכל שעות העירות שלו. אמהות אכן אחראיות במידה רבה לסיפוק צרכיו היסודיים של התינוק. עליהן לדאוג למזונו, לניקיונו, לבריאותו, ולרווחתו הנפשית. תינוק באמת אינו יכול לקפוץ למקרר ולקחת לעצמו אוכל. הוא גם אינו יכול להתרחץ בעצמו, לכבס את בגדיו ולהכניס קלטת לוידאו. א-ב-ל !!! תינוק, גם בגיל חודשיים, מצוייד בכמה יכולות מפתיעות, בהן גם היכולת להרגעה עצמית. מערכות גופו משתכללות בהדרגה, והוא יכול להפעילן (ידיים, רגליים, עיניים, אזניים, פה) ולחקור באמצעותן את עולמו. אמהות המשתלטות על כל מרחב הקיום של התינוק, ומספקות גירוי רב כל הזמן, מונעות ממנו במידה רבה את היכולת לווסת את הגרייה החושית באופן יעיל, וללמוד להרגיע את עצמו, להעסיק את עצמו, ולחקור את סביבתו בקצב הנכון לו. תינוק הנמצא תחת גריית-יתר עלול להיות לא רגוע, נרגז ובכיין. המגע והקשר בין האם לתינוק חשובים מאין כמותם, אך יש לעשות זאת מתוך איזון והרמוניה, מתוך כבוד גם לאיתותים של שובע מצד התינוק. אמא טובה לא חייבת להיות "קצין בידור והפעלה". אדרבא, עליה להתכוונן באופן מדויק אל התינוק, לחוש מתי הוא זקוק לה ומתי הוא נהנה ממשחק עצמי, להיות שם עבורו באופן הנכון והרגיש, מתוך הקשבה אמיתית. כשאני מדברת על הקשבה אמיתית, אני מציעה לך להקשיב גם לגופך שלך, ולראות מתי הוא מאותת לך שהגזמת. כדי להיות אם טובה, את חייבת לשמור על כוחותייך הפיזיים והנפשיים. מסיבה זו, טבע וויניקוט, הפסיכואנליטיקאי הידוע, את המונח "א?ם טובה דיה". הוא התכוון לכך שאין במציאות אמא מושלמת, והניסיונות להגיע למצב זה עלולים להתיש את האם עד כדי פגיעה ממשית בתפקודה. מוטב, לכן, להיות אמא טובה מספיק, לוותר על משאלת השלמות, ולהנות מיחסי גומלין מהנים עם התינוק מבלי להפוך לקרבן. ועכשיו תקראי שוב את העצות של חני, ותראי כמה חכמה יש בהן... חיבוק ליאת