מה קורה איתי ? מה התסמינים האלו אומרים ?

היי , אני מקווה שאני כותב את זה במקום הנכון.. בכל אופן , הבנתי שזה פורום יעוץ פסיכולוגי , אבל אני לא בטוח האם מה שאני מרגיש זה פסיכולוגי או יותר פסיכיאטרי. בכל אופן , כילד הייתי ממש לא רגוע , היה קשה לי להתרכז , ובגלל זה קצת נדפקו לי הלימודים , ראיתי את כל העניין של לשבת ולכתוב שעורי בית או לקחת את העניין של לחרוש כ"כ הרבה , ממש לא ברצינות. כמובן שבהמשך עשיתי את הבגרות , בקשיים , לא בגלל החומר , אלא בגלל מה שהייתי צריך לתת מעצמי בכדי לשבת וללמוד כ"כ הרבה זמן. אני ממש לא טיפש וקולט מהר יחסית , אבל לשבת ולהתרכז כ"כ הרבה זמן על חומר אדיוטי בהיסטוריה ממש לא היה נראה לי מועיל. בהמשך נרשמתי לאוניברסיטה , אבל עזבתי באמצע , כשהסיוט של הלימודים בבית הספר עלה בי שוב... בכל אופן , עכשיו אני בעל עסק, ומרוויח בסדר , אני קובע את סדר היום שלי ( אין מצב לקום מוקדם בבוקר ) , ועושה כמעט לבד את הכל (צוות של איש אחד) , העבודה שלי היא בתחום יצירתי , מדיה סרטים וכו'. עד כאן זה נשמע אולי קצת סבבה , אבל מכאן זה מתחיל להסתבך. יש לי מחשבות רבות שרצות לי בלי הרף במוח , קטעי שירים שמסרבים לצאת (לופים מעצבנים) , המוח שלי מתיש את עצמו כמעט בלי צורך , אני מתעייף מהר מכל דבר , דואג יותר מידי , חושב יותר מידיי , פרפקציוניסט יותר מידי , עובד יותר מידיי. לפעמים אני מוצא את עצמי ממלמל שטויות , (חברה שלי מתחרפנת מזה ) , חוזר על משפטים שרק אני מבין את המשמעות שלהם , מחכה כל מיני צלילים , ויש לי זימזום מגיל 0 באוזניים. אני לא יכול להירדם בלי "רעש לבן" , מאוורר או משהוא שעושה סאונד מונוטני שאוכל להתרכז בו בלי לשמוע את הזימזום. אני מתעצבן מהר , אפילו שמבחוץ אני נחשב לאדם מאוד נוח ושקט. לפעמים העומס של המחשבות גורם לי לקרוס , ואני נהפך לרגיש למגע , פסימי מאוד , עייף ומותש. בעבודה שלי אני אוהב להיות פרפקציוניסט אפילו שלא לצורך. ויש עוד כל מיני תסמינים קטנים שאני מתחיל להבין שהם תסמינים ולא חלק ממה שאמור להיות. האם יש איזה כיוון לעניין שלי ? אשמח מאוד מאוד לתשובה.... רובין. :-(

רציתי להוסיף תוך כדי קריאה בפורום , שאני לא מתרחץ כל הזמן או מנקה ,אני לא חושש מחיידקים יותר מידיי , אבל אני חושש מ"מה יהיה" כל הזמן . אני לא חוזר לבדוק "אם שחכתי דלת או גז דלוק". אני מוודא את זה לפניי שאני יוצא. מממ... תודה על הזמן והקריאה והסבלנות... רובין.

רובין יקר, לצערי, לא אוכל לתת לך "אבחנה" אינטרנטית, שכן לעשות זאת על סמך תיאור חלקי מאד יהיה לא אחראי ואפילו מטופש מצידי. אפשר לחשוב על כיוונים אפשריים (כמו הפרעת קשב וריכוז, חרדה, קווים אובססיביים) אך כאמור יש צורך בראיון מקיף, שייתן תמונה רחבה על העבר וההווה שלך. ניתן להניח שטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי יוכל לעזור לך באופן משמעותי, ואני ממליצה בחום להגיע להתייעצות. בגלל שאתה סוחב את הקשיים כבר מילדותך, הם הפכו בני לוויה קבועים שלך, ובמידה רבה למדת לחיות איתם ולמרות נוכחותם המעיקה. אבל אין כל סיבה לסבול כל כך הרבה שנים, כאשר יש כיום דרכי טיפול כה יעילות. פנה לקבל עזרה! בהצלחה ליאת