?????

לאחר שנה של טפול פסיכולוגי(בלבד, ללא תרופות!), הצלחתי לחזור לתפקוד בסיסי, אחרי דיכאון קשה. נכון שכבר אין לי רצון להגשים חלומות, לשנות, לשפר, אין לי עניין ומשמעות בחיים ואני לא מעוניינת, אין בי שמחת חיים, אין לי חשק לעבוד (אבל אני הולכת), אין לי מושג למה כולם מנסים לשפר את איכות החיים (יש כזה דבר בכלל?) ואני לא חושבת שאצלי באופן אישי ובאופן משפחתי המצב יהיה טוב יותר. וכנראה שבגלל זה הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי. ונכון שהדיכאון הזה השאיר בי איזה פצע שלא יגליד לעולם. אבל - אני מתפקדת, צוחקת, מדברת, מתקשרת. ואני טוענת, שאם טפול פסיכולוגי עזר לי לחזור לתפקד, עזר לי לצאת ממצב מאוד קשה, מצב שהרצון לפגוע בעצמי, הרצון להפסיק לחיות ולהיות בעולם הזה היה במחשבותי כמעט ללא הפסקה. א ז אולי בעצם כל התיאוריה הביולוגית על חוסר בסרוטונין היא סתם תיאוריה, סתם ניסיון להסביר ? אולי בעצם דיכאון נובע מסיבות פסיכולוגיות בלבד? נכון שחלפו רק כמה חודשים מאז שאני מרגישה טוב, נכון שתיתכן אפיזודה נוספת ואין לי שום ביטחון שזה עבר לגמרי (ואם זה ישוב אולי זה יבטל את דעתי). כשהייתי אצל הפסיכיאטר בקופ"ח הוא רשם כדורים (ואפילו התקשר לאחר שבוע לבדוק אם רכשתי ... , וטען שלפי מה שהתרשם המצב לא טוב ומחייב טיפול.) רופאת המשפחה אמרה שטפול פסיכולוגי זה טוב כדי לשפוך את הלב, אבל המצב מחייב כדורים. ואני תוהה, האומנם ??????????????? אז מדוע הכדורים לא עוזרים לחלק מהאנשים? ומדוע יש אפיזודות נוספות? תשובה חד משמעית, כנראה שאף פעם לא תהיה. לאף שאלה.

ערב טוב, תיאוריות מסבירות אינן קמות ואינן נופלות על בסיס מקרה בודד, ולכן, למרות השמחה על שהצלחת לצאת מן הדיכאון ללא תרופות, אין בכך כדי לשמוט את התשתית התיאורטית הביולוגית של הדיכאון. לדיכאון, כמו להרבה הפרעות אחרות, יש מגוון רחב למדי של גישות תיאורטיות מסבירות, מהן נגזרים גם אופני טיפול שונים. הניסיון מראה שבמקרים רבים שילוב של פסיכותראפיה עם תרופות יעיל יותר מכל אחד מהם לבדו. הבה נקווה שתצליחי לשמור על ההישג הנוכחי שלך, ושהדיכאון לא ישוב. לילה טוב ליאת