הרהורים לגבי שינוי עצמי

שלום, אני בת 34 נשואה, עובדת, לומדת, מנסה להיכנס להריון, יש לי הרבה אהבה מאנשים שאני אוהבת, ובאופן כללי אני מרוצה מחיי. אך כל הזמן יש לי איזשהי הרגשה שהייתי רוצה להיות שונה ממה שאני, להיות יותר אסרטיבית, יותר "וואו", יותר נערצת. הרבה פעמים יש לי הרגשה שלא מספיק מעריצים אותי, אם זה לדוגמא, סתם בשיחות יום-יום בעבודה או בפורומים אחרים, אני פחות מרוכזת בתוכן השיחה ויותר באיך אני נראית ואיך אני נשמעת, והאם שומרים איתי על קשר עין, ואיזה רושם אני עושה על סובבים. זה מפריע לי להיות חופשית וטבעית בשיחה. ואם אני מרגישה שאני לא מספיק אסרטיבית ולא מעוררת מספיק עניין אצל הסובבים, זה מאוד מבאס אותי ואז אני כל הזמן חושבת איך אני אשנה את עצמי כדי שאנשים ייתרשמו ממני ויתעניינו בי יותר. זה מצב שנמשך כבר המון שנים וזה הדבר היחיד שמפריע לי להיות מאושרת מכל הבחינות. רציתי לשמוע את דעתכם, האם זה בסדר שאני מרגישה כך? האם אוכל בכוחות עצמי להפוך לבחורה אסרטיבית יותר? או שעלי לפנות לטיפול? תודה רבה.

סיגל יקרה, אני מניחה שיהיו לא מעט אנשים שיקראו את המשפט הראשון בפנייה שלך ויגידו את ה"וואו", רק שאת בטח לא תצליחי לשמוע. ה"וואו" שאת מדברת עליו, שחסר שם, הוא באמת - לפחות על פניו - רק הדובדבן לקישוט. לכאורה, אם הכל טוב, אז אי אפשר להסתפק בזה? אני משערת שבתוכך, קיים חלק מאד שברירי, פגיע, לא בטוח, משתוקק לאהבה. נראה כי את חוששת שאלמלא כל אותה תפאורה נוצצת איש לא יתעניין בך באמת. זוהי אמונה מתעתעת, שהרי ככל שאת מתרכזת ב"תפאורה החיצונית" , או לדברייך "פחות מרוכזת בתוכן השיחה ויותר באיך אני נראית ואיך אני נשמעת", הסיכוי שיתעניינו בך *באמת* דווקא פוחת. זאת ועוד, למרות שאת מוקפת בהרבה אנשים, את לא מצליחה להנות באמת בחברתם, לא מצליחה לקבל את היחס לו את כה משתוקקת, מה שמותיר אותך יותר בודדה ויותר נזקקת. אז כן. נדמה לי שטיפול יוכל לעזור לך לזהות ביתר דיוק מה קורה לך שם, ללמוד לקבל ולאהוב את עצמך גם בלי "וואו", ולנסות לשנות משהו באינטראקציות החברתיות והבינאישיות שלך. בברכה ליאת

ליאת בוקר טוב, התשובה שלך גרמה לי להתרגשות רבה. כל כך הצלחת לגעת בנפש שלי בעדינות ובמדוייק. המון המון תודה!!!