הרגשת נטישה

יש הסבר להרגשה שכל סיום פגישה אני מרגישה "כאילו היא בועטת אותי החוצה".? אני יודעת מה הזמן המוקצב, אני יודעת מתי הפגישה הולכת להסתיים ובכל זאת - כל סיום פגישה אני מרגישה שאני כועסת מאוד עליה שהפגישה הסתיימה. אחרי כמה דקות/שעות אני מבינה שאני מצפה ממנה לדברים שהיא לא יכולה לתת לי. היא לא יכולה להשאר איתי עד אין סוף בגלל שהצלחתי במשהו שקשה לי איתו ואנחנו בדיוק "באמצע". ועדיין כל פגישה אותה הרגשה לא נעימה. תודה עננית

עננית יקרה, ה"נבעטות" הזו החוצה, שאת מרגישה בסוף כל פגישה, היא חלק מאותו שחזור מפורסם, שאנחנו מעבירים מעולם החוויה שבחוץ אל תוך חדר הטיפול. בשעה הטיפולית - בעיקר כשהיא טובה - מתאפשרת אותה נסיגה ילדית, אותה משאלה ראשונית להחזקה, להכלה, להאכלה, להתמזגות אין סופית, שתשאיר אותנו מעורסלים עד אין קץ בזרועות אוהבות וחומלות. הידיעה וההבנה, המגיעות לאחר זמן, לא תמיד עושות את זה קל יותר. אבל אלה הכללים, וטוב שכך. אורנה ניסחה זאת נפלא רק לפני יומיים- http://nana.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-6,xPG-638,xFT-584432,xFP-584466,m-Doctors,a-Forums.html אל תוותרי. ליאת (שאיכשהו גם קצת מתרגשת ממה שאת מספרת...)

אני כ"כ מבינה את מה שאת כותבת ואני כל כך מנסה להלחם בזה. מנסה להלחם בילדה שבי. מנסה להעלים אותה. מנסה לא להצטרך, מנסה לא לרצות אבל היא לפעמים יותר חזקה ממני.. (וזה מטריף אותי:)). דרך אגב הקישור מביא אותי כנראה למקום לא נכון.... תודה לך עננית