לא יודעת מה לא בסדר בי:(

היי אני בת 21 והמצב הוא כזה... אני לא יוצאת עם הרבה בנים...ואף פעם לא היה לי קשר רציני... ואני מובכת מכל הקטע הגופני...והפיזי....(אם מדברים איתי מה היה לי ואם היה לי,או אם אני נמצאת עם מישהו והוא מנסה להתקרב אליי אני מתרחקת...),פשוט אף פעם לא היה לי כלום עם אף אחד... ואני גם כאילו מתנגת לזה..אולי זה בגלל שאף פעם לא הייתי שלמה עם עצמי...או..אוף אני לא יודעת מה הבעיה עם עצמי...זה שלא היה לי אף פעם קשר רציני אני יכולה קצת להבין את זה...בגלל כל הדיכאונות שלי...למרות שלא תמיד משדרים את זה(ולפעמים בכלל לא),יש מן מסיכה כזאת....אבל...אוף יש לי בעיות...ואין לי כוח אליהן...איך אני פותרת את זה...אני יותר נבוכה נראה לי כי כלום לא קרה עם אף אחד...:( ומה שמוזר או אפילו עצוב בזה שלא חסר לי,ולא מפריע לי אם לא יהיה לי חבר...לא יודעת להסביר את זה...אבל נראה לי שהרבה דברים דפוקים אצלי...אני כבר לא יודעת מה בסדר אצלי ומה לא,ואם יש דבר כזה בסדר אצלי :( מה אני עושה עם זה??תייעצו לי בבקשה

ולציין שהביטחון העצמי שלי בקאנטים...אבל ממש...הוא ממש נמוך

שלום לך, מהדברים שלך קשה לי (ואולי גם לך) להבין האם הקושי עם קרבה בינאישית ואינטימיות הוא הסיבה לדיכאון או תוצאה שלו. המבוכה שלך, המתעוררת מול אפשרות של מגע פיזי, היא טבעית, וסביר שתתפוגג במידה משמעותית כאשר קרבה כזו תגיע כחלק ממערכת יחסים חמה וידידותית שתתפתח - כשתרצי - בקצב הנכון לך. כדי להתבונן יותר מקרוב בקשיים שלך, ללמוד לכבד אותם ולהתמודד עמם באופן יעיל, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. מסתבר שטיפול הוא לא משהו שנועד ל"אנשים דפוקים", אלא למי שחושב או יודע שקשה לו, ונחוש בהחלטתו לא להיכנע לקושי. אגב, אם תדפדפי (או תעשי חיפוש קצר) בפורום שלנו, תראי שיש לא מעט בנות (ובנים!) בגילך, ואפילו בגיל בוגר יותר, שעדין לא הצליחו למצוא זוגיות ולממש את מיניותם כחלק ממערכת יחסים יציבה. אין בכך כדי להעיד בהכרח על בעיה רצינית מדאיגה. יש פרחים המאחרים לפרוח, מה שמשאיר את עולמנו צבעוני ועשיר תמיד. בהצלחה ליאת

תקשיבי,אולי אני מידי "דוסית" כדי להבין את המצוקה שלך ממש.אבל מי יודע אולי עוד דעה לא תפריעה לך.את רק בת 21?לא היתי מסקימה עם ליאת על פרחים שמאחרים לפרוח.אבל 100%שפרח הזה נפתך עם הזמן בתוך מערכת יחסים חמה ובטוחה.או שאת באמת מאמינה לסיפורים של נערות בנות 16 איך הן מתו מתשוקה?עוד משהו שמעתי כמה וכמה סיפורים מבחורות שהיו להן N*10 חברים אבל רק עם הבעל נהיה להן איחפת מזה אחרי זמן מה.בקיצור נראה לי שאת מודדת את עצמך לפי איזה םרגל דמיוני.

יש בדיחה שאולי מתאימה לכאן,אולי תוהבי אותה:בא מישהו בן 70 לרופא מספר שמשהו קרה לו שהוא לא יכול יותר עם נשים וממש סובל מזה ומתוסכל.אז דוקטור התחיל להסביר לו שבגילו זה נורמלי וטבעי."אבל,אומר האדם,מה אני אגיד,איך אני אסתקל בעיניים של החברים בני גילי שכל בוקר מספרים על הלילות שלהם בגאווה...""מה הבעיה,אדוני,תספר להם גם!.."(-: אני מאחלת לך הרבה הרבה אהבה אמתית בחיים.