קצת תהיות לשעת לילה מאוחרת

לאחרונה יצא לי לחשוב הרבה על הדבר הזה שנקרא בטחון או מרחב בטוח בטיפול. אני תוהה לעצמי כמה ניתן באמת להרגיש או ליצור מרחב בטוח כשכל הסיטואציה בטיפול היא לא מציאותית אולי מעט הזויה- תחשבו על זה, שני אנשים זרים נפגשים ביום מסויים, שעה מסוימת מדברים רק על אחד מהם כשהשני בעצם לא באמת קיים בחדר והמטופל מספר לאדם זר לחלוטין את כל השדים הכי כמוסים שלו (תודו שזה הזוי קצת). הבטחון זה אחד הדברים הכי חשובים שיש ליצור אבל המטופל יודע שכאשר יסיימו לו המשאבים הפיננסים הטיפול יפסיק, שהמרחב הבטוח הוא זמני בלבד כי הרי הטיפול יסתיים מתי שהוא, ושהאדם שמולו למד איך להיות איתו, להיות מכיל, אמפטי וכ'ו. הרי ברור שהמטפל הוא אמפטי ומכיל, הרי משלמים לו כדי שיהיה כזה, הוא למד כמה שנים בשביל זה. שלא תבינו לא נכון, אני בטיפול מדהים!!! אני בעצמי לא כל כך מבינה איך נפלתי בפח הזה...

שלום דנה, שלום גם ניבה, סליחה על העיכוב בכתיבת התשובה... נכון, המרחב הטיפולי מאופיין במספר אלמנטים מגדירים ההופכים אותו למרחב יוצא דופן ביחס למרחבי חיים אחרים בהם אנו פועלים: יש יום ושעה קבועים למפגש, יש חמישים דקות לכל פגישה, יש שני כסאות (או כסא וספה באנליזה), יש עבודה בדיבור על עולמו של המטופל, יש תשלום, יש סיום. בתוך המרחב הזה, המוגדר בהקפדה רבה, מתרחש עולם ומלואו - אהבה ושנאה, כעס ורוך, חזרה אל העבר וצעדים לקראת העתיד... ישנן סיבות רבות לחשוב שדווקא ההגדרות הברורות והמחייבות האלה הן המאפשרות את המרחב הטיפולי. במילים אחרות, דווקא הן מאפשרות את ההתרחשות הנפשית בתוך הטיפול, תוך שהן שומרות ומזכירות את גבולות המציאות. אני מציעה לחשוב על ההגדרות האלה לא (רק) כמגבלות נוקשות שהופכות את הפסיכולוג לאדם "לא נחמד" או "לא אישי", אלא כמסגרת מאפשרת ושומרת בו זמנית. יש עוד הרבה מה לכתוב בנושא, ואשמח מאוד לשמוע מכן עוד, אורנה

בוודאי שהגבולות הן אלו שיוצרים מרחב בטוח בדיוק כמו ילד שרק עם גבולות מרגיש ששומרים עליו ובטחון. אבל הסיטואציה עצמה כל כך מוזרה והזויה שאני תוהה לעצמי איך בכלל אני מצליחה להרגיש את הבטחון הזה או מה בדיוק עשתה המטפלת שלי שזכתה ממני לכל כך הרבה קרדיט, בסה"כ ביום יום כנראה שלא היינו מתחברות והרי כל הקבלה וההכלה שלה אלי הן המקצוע שלה, הן התמורה לכסף הרב אותו היא מקבלת ממני. אני חס וחלילה לא תופסת כלל את המטפלת שלי כלא נחמדה או לא אישית להיפך היא אחת הדמויות המשמעותיות ביותר וזה מה שלא מסתדר לי, מכאן הגיעה על השאלה הזו מלחתחילה. איך אדם שלא באמת קיים בחדר (היא הרי לא מביאה את עצמה אנחנו שם רק בשבילי) הופך למשמעותי כל כך??