שונאת את חמותי

אני משתגעת. אני שונאת את חמותי! אני לא מצליחה לחייך עליה ולדבר עליה יפה ובעלי מרגיש את זה וזה פוגע בו. נכון לעכשיו אנחנו גרים איתה והיא פשוט אישה קטנה ומעצבנת. היא בת 63 ויש לה רק דברים רעים להגיד על המדינה ,על המצב ועל החיים בכלל. אני פשוט מתעצבת מכל הביוב שנשפך לה מהפה וכמאט לא מדברת איתה יותר. אבל זה לא פייר לבעלי כי הוא מאוד נחמד לאמא שלי ואני רוצה להיות אישה טובה אבל איך אני אגיד לו שאני פשוט לא יכולה לסבול את אמא שלו. גם הוא רב איתה והוא חושד שאני לא מתה עליה (אני לא ממש מצליחה להסתיר את זה) אבל זה מאוד מכעיס אותו ובצדק. אבל מה אני יכולה לעשות, היא מטריפה אותי. המצב לא תמיד היה כך, פעם דיברתי איתה יותר אך כמעט כל השיחות הפכו לויכוח ובעלי גם לא שמח מזה. אני מנסה להיות מנומסת עליה אך לעיתים אני רוצה להגיד לה משהו ואני פשוט לא מצליחה להוציא מילים מהפה. אני רק מסתכלת עליה וזה עושה לי פשוט רע.אני מאוד אוהבת את בעלי והייתי אומרת לו שכשנעבור לבד זה ישתנה אך הוא לא מרוצה מהתשובה הזאת. הוא טוען שהוא בסה"כ רוצה שאני אהיה יותר נחמדה וזה לא סיפור גדול, אבל מבחנתי זה כן. היא ממש לא אמא למופת וזה מרגיז אותי . היא מדברת לא יפה וכשבעלי עוד היה ילד היא זרקה עליו צלחת ועדיין יש לו צלקת מעל העין וזה מטריף אותי .איך אמא יכולה להתנהג ככה. לפעמים אני מאחלת למותה. אני לא רוצה להיות המכשפה ואני לא רוצה שבעלי יסבול. מה לעשות ? בבקשה תעזרי לי

שלום תמר, יחסי כלה-חמות ידועים כמועדים למורכבויות מן הסוג שאת מתארת. מדובר בשתי נשים שחולקות אהבה גדולה לגבר אחד, ולפעמים נמצאות בסוג של תחרות על תשומת לבו ואהבתו. המצב מחריף אף יותר כאשר גרים בכפיפה אחת, ועניינים שוטפים כמו "מה קונים, מה מבשלים, מה רואים בטלויזיה, מתי מכבסים, מי עושה מה, וכו'" הופכים גם הם זירה פוטנציאלית לחילוקי דעות והשקפות עולם שונות. אני חושבת שיש הבדל מהותי בין לאהוב לבין להתנהג בנימוס מכבד. לאהוב בודאי שאינך חייבת, אך למען שלום בית, מוטב להבליג ולנהוג כלפיה בנימוס המתחייב, ולו בשל העובדה שהיא מארחת אתכם בביתה. העצה הטובה ביותר שאני מצליחה לחשוב עליה, היא למצוא הכי מהר שאפשר בית אחר בו תוכלו לחיות בזכות עצמכם. המרחק והעצמאות יוכלו לצמצם במידה רבה את המרירות והעוינות שאת חשה כרגע. בהצלחה ליאת