שלום,ליאת,יקרה.

ליאת,יקרה ,שלום.מעניין שאני מרגישה אותך כמישהו קרוב שמיזמן לא ראיתי ולא שמעתי.נכון שאני אותה חני אם את עדיין זוכרת אותי.כמה חודשים טובים לא ניכנסתי לאינטרנט.נחמד שאת כאן והכל נראה ונישמע כמו אז.זה מחמם את הלב.הרגשתי שקפצתי הביתה לכמה דקות.לגבי הטיפול שניסיתי היתי אומרת שהיה לי די משעעמם וסיימנו די מהר.לא שזו היתה איזו חויה ריגשית מיוחדת אבל כמה נקודות למחשבה זה נתן לי.מי כמוני יודעה שאף אחד חוץ מאיתנו לא ישנה את המציאות הפנימית שלנו.לא בא לי יותר לעבוד קשה ולשנות משהו כדי להיות יותר שלמה עם עצמי.אולי בחיים צריך גם תחנות.את יודעת ,חשבתי פעם ש30 זה כמעת זיקנה,כאילו בזה היה מתחיל איזה עולם "מבוגרים."והנה עוד שנה אני שייכת אליו.מוזר לי שבנקודה הזו אני בקושי יודעת מה היתי רוצה מעצמי בעולם הזה,למה עלי לשאוף.איפה בדיוק להתערב במהלך החיים,לנקות יוזמה חוץ מאשר להתמודד עם חיי יום יום של אשה,אמא ל3קטנטנים(ב"ה עוד חודשיים ארבע),עקרת הבית ו...חזרה לגיל ההתבגרות בעקבות השינויים הדרסטיים של 5שנים האחרונות?כאילו חסר לי איזה "דראייב",איזה קטליזטור בזמן האחרון.היתי רוצה להיות כמו הילדות שלי שחולמות להיות בכיתה "א" ושואלות כל בוקר האם עברו כבר שנתיים...מה דעתך?

חני יקרה, שאלתי את עצמי לא פעם לאן נעלמת. איזה יופי שחזרת אלינו, ככה פתאום! כשאני שומעת שאת מטופלת בשלושה קטנטנים ובבטן גדולה, ההיעדרות שלך מצליחה להיות יותר מובנת. דווקא המשפט האחרון שלך הצליח לרגש אותי. "היתי רוצה להיות כמו הילדות שלי שחולמות להיות בכיתה "א" ושואלות כל בוקר האם עברו כבר שנתיים...". כנראה שגם לטיפול אמיתי צריך סוג של בשלות ומוכנות, ואפשר שהגעת לטיפול שלך לא מוכנה. לא באמת רוצה להתפתל במשעולים הצרים והלא מסומנים שעושים את המסע מעניין. יכול להיות שגם את צריכה להמתין עוד קצת לרגע הנכון, לאותו סוג של פניו?ת ונכונות ללמוד את הא"ב הפרטי שלך. את אומרת שלא בא לך לעבוד קשה, וזה כל כך בסדר. לא מוכרחים. העיקר שבאת אלינו לכאן. תוכלי להמשיך ולשתף אותנו כאן במה שעובר עליך, ולהקשיב לאחרים כמו שידעת. לילה טוב ליאת

את כמו תמיד חמה ומקבלת.:-)