חיבוקים בטיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום רב, אני בטיפול פסיכודינמי במשך שנתיים.(אני בת 31) הרבה מאוד מהשיחות שלי עם המטפלת כללו שאלות כמו, מדוע לעולם אינה מחבקת אותי????זה דבר שמאוד מאוד מאוד מאוד הייתי רוצה ממנה- חיבוק אימהי!!!הכי בעולם. אך הפסיכולוגית מתעקשת שזה יפגע בטיפול, ולא עושים זאת בטיפול. אני מקבלת את מה שהיא אומרת בצער רב...וממשיכה להזדקק ולרצות את החיבוק שלה.....לאחרונה קראתי כאן בפורום על פסילוגיות שכן מביעות אהבה אימהית: חיבוק, ליטוף וכד'...... אז אני לא מבינה. הפסיכולוגית שלי טוענת שלעולם טיפול אסור לו לכלול חיבוקים ובכלל מגע. אך אני קוראת כאן שיש מטפלים רבים שאכן עושים זאת. אני בסה"כ לפעמים- וממש רק לפעמים, ברגעים קשים כל-כך זקוקה לחיבוק שלה. אך מכיוון שכל-כך הרבה פעמים נידחתי, אני כבר לא מבקשת יותר...... אז מדוע יש מטפלים שמחבקים/ויש שלא???? האם זה בסדר לדעתך שאני כל-כך מתחננת לחיבוק שלה, והיר מסרבת!!!!!! בבקשה תעזור לי חיבוקי
חיבוקי שלום, כאן בפורום דובר על מטפלים שמחבקים? אולי פספסתי, אבל מה שמדובר רבות בפורום זה על הרצון של המטופלים בחיבוק. הרצון עצמו לגיטימי, המימוש לטעמי הינו בעייתי. כך שלדעתי זה בסדר שאת מתחננת לחיבוק - זו זכותך, את המטופלת. וזה בסדר שהיא מסרבת - זו אמונתה המקצועית כפסיכולוגית (וגם שלי). הכל בסדר...והתסכול המאוד מובן ממשיך לו להתקיים. אני רק מקווה שבנוסף לדיאלוג הזה את גם מרגישה שמילותיה ונוכחותה מחבקות אותך. כמובן שניתן למצוא אמונות מקצועיות לרוב ומצבים אנושיים ואישיים לרוב, ולכן לא אתפלא גם שישנם מטפלים שמחבקים ומלטפים. כאמור אני סבור שזה בעייתי. בברכה, גדעון
שלום רב, ותודה רבה עבור תשובך. אשמח מאוד להבין יותר את העניין, מה לדעתך בעייתי בחיבוקים (אמהיים) בטיפול ???(אני כמובן לא מתכוונת לרגע למגע פיזי-מיני, חס וחלילה). למה זה בעייתי??? אני ממש לא מבינה, הרי נוצרו כאן תפקידים: הפסיכולוגית קיבלה את תפקיד האמא...ואני קיבלתי את תפקיד הבת שלה...אמא נורמאלית מחבקת, נכון? אז מה רע בזה? אני יושבת שם ובוכה...ובוכה...ובוכה....מה כל-כך נורא, לקבל חיבוק מרגיע? הרי ילד קטן שמקבל מכה ובוכה....אתה לא מרגיע אותו במילים. מספיק חיבוק קטן לילד והכל עובר.... חיבוקי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
