אב מכה

האם אב שמכה פעם אחת עם חגורה, הופך להיות "אב מכה"? 'פאשלה' אחת הופכת אדם להיות מה שהוא לא?

קראתי את מרבית התגובות, ולמרות תמימות הדעים בנושא, אני חולקת- אבא אוהב שמכה פעם אחת בחגורה אינו אב מכה. התמונה הכוללת יכולה להיות משפחה אוהבת ודואגת ומגוננת, שויכוח קיצוני שהביא להתלקחות הכוחות ואובדן שליטה הביא לסיטואציה הזו. יתכן ואותו אב שגה במקרה הזה בשל הנסיבות הקיצוניות שאליו נקלע. וזה קורה. אינני יודעת מה קיצוניות המצב, אך השיפוט הזריז שלאבא יש הפרעה הוא שיפוט שגוי. שוב, יש לדעת יותר פרטים כדי לוודא את חומרת המצב. מצטערת אם קוממתי מישהו.

הכאה זו הכאה אין דבר כזה פאשלה פעם אחת

לדעתי זה מורכב כי אי אפשר לשפוט על סמך שורה אחת אדם שלם. כולנו תמימי דעים שרצוי לא להשתמש במכות כדרך ענישה. בנוגע להגדרת אב כמכה, אז הייתי שואלת ובוחנת אם לאב היו או יש "מעידות" או ביטויים אלימים מילולים או פיזים נוספים לאורך שנים וביחסיו עם אחרים כל אחרים? האם הוא מביע חרטה עמוקה עם ידיעה שזה לא יקרה לעולם? וזו לא חרטה ומעשה שחוזרים על עצמם? האם הגורם הוא תוצאה ישירה של המעשה של הילד ולא הוצאת עצבים? ועוד כהנה שאלות.

לא הייתי מעמידה אותו למשפט על אלימות או התעללות. כן הייתי מציעה לו לטפל בעצמו. לבדוק איך הוא מנהל את הכעסים שלו. אני בטוחה שארוע כזה, גם אם הוא חד פעמי, מאוד מפחיד. גם את האדם המכה.

זה צורם לי ומוזר לי, גדעון, ששאלה כזו אתה פותח לדיון. כאילו יש כאן איזו אפשרות להקלה אם תהיה איזושהי תגובת קהל כזו או אחרת. קראתם מה שאני קראתי? מכה בחגורה! לא איזה מכה שעפה ברגע של חוסר שליטה (שגם זה לא אמור לקרות). אלוהים, הרי הילד/ה יגיעו אליך גדעון בעוד כמה שנים עם הצלקת הזו בתוכם וישבו מולך ויתפתלו, ואולי גם יגנו על האב: לא הם לא גדלו להורה אלים הרי הפורום נתן לו אישור. אבל הסיטואציה הזו של מכות החגורה תצרב אצלם לנצח, ואת מחירה הם ישלמו.

אני תוהה איך לענות לך, כמי שעברה מכות לא מעטות כילדה, ומתמודדת כיום מול הילדים שלי לשינוי דפוסים, הרגלים, כדי לשבור / לחתוך את השרשרת שבהעברה מדור לדור. אני כן מאמינה שמקרה כזה יש לו יסודות עמוקים יותר, אך ל א מאמינה בחוסר יכולת לשינוי. הכאה בחגורה הנה מעוררת פחד בקורבן, אני מניחה שהיא אימפולסיבית אך גם ניתנת לריסון ע"י למידה של שליטה והבנה של המצב. אני חסה עליך כאדם, שכן לא מאמינה שזה לא קרה לך בעבר, וחסה על הבן שלך. אני יודעת על רגשות האשם של אחרי. אני לא מאמינה בפשלה חד פעמית, אם היא לא מטופלת בבסיסה. מעידה חד פעמית היא מספיקה ליצור טראומה אצל הילד, לאבד אמון בעולם הכי קרוב אליו, ההורים. אפשר לתקן, תוך מאמץ לבנות שוב. אני לא מתייחסת רק אליך בנפרד, אני מתייחס עליך ועל מעשיך, ומנגד מי שנפגע והתוצאות ... מי קבע שזו מעידה חד פעמית? שזה לא ישנה במקרים דומים, קרובים. אני מאמינה בטיפול ויפה שעה אחת קודם, כדי שמקרה זה לא ישנה.. בעיני כל הכאת ילדים הנה נוראית, וחרוגה מזכירה לי ימים שחורים, ימי ביניים. תסלח לי שאני ביקורתית, אך זה מתחבר לי לסיוטים, לילדים שעוברים טראומות, זה לא מתחבר לי למעשה חד פעמי, כי נראה לי שלפני עוברים שלבי הכאה אחרים, אני מתכוונת שזה לא נראה לי שהאלימות החלה מזה, אני מניחה שעשית דברים אחרים לפני שקשורים לאלימות, כי זו אלימות קשה, למרות שכל אלימות הנה חמורה, זו אלימות ק ש ה להכות בחגורה. בקיצור, לך לטיפול,,, ניבה

לדעתי, האם האב הופך להיות אב מכה, כן או לא, תלוייה ישירות במה שהילד מרגיש. אם הילד מרגיש מאויים, והמכה החד פעמית הזו יוצרת אצלו פחד כלפי האב, הרי שהאב הפך להיות אב מכה. חוץ מזה, מכה בחגורה?? מילא סטירה, אבל מכה עם חגורה היא מכה שהיא מכוערת ומכאיבה ואלימה פי כמה מאשר מכה עם יד "נקייה".

נראה לי שאת מתבלבלת יקירה, אני רק שאלתי על אב מכה. לא אמרתי שאני האב המכה. אני הילדה (לשעבר) שעברה את ההכאה המדוברת. אני שואלת, כי זה מעניין אותי מה יכול להחשיב אדם כ"מכה" ומה לא... זה הכל... זה היה באמת מקרה חד פעמי לפני למעלה מעשר שנים. את בוודאי שואלת את עצמך שאם אני מתייחסת לכך בתור מעידה חד פעמית, מדוע אני עדיין מתעסקת בזה? ובכן, אני לא. אני לא מתעסקת בזה כלל, פשוט נזכרתי בזה ופתאום תהיתי. אני קוראת פה ושם, על הרבה הורים שנותנים לילדים שלהם סטירה, "פה ושם". לעיתים מכות "קלות", ואני תוהה מה מבדיל אותם מהורים שנכנסים להגדרה הזו של "הורים מכים". מה הופך אדם לאדם מכה מאדם שלא באמת כזה. אבא שלי לא אדם אלים, הוא מאוד רגיש, הוא לא מקלל, הוא לא מדבר באופן פוגעני. לא שותה אלכוהול, לא בוטה, מאוד סגור ומכונס בעצמו. ולכן, אני תוהה מה יכול להחשיב אדם כאדם מכה אם הוא אפילו לא בוטה במילוליות שלו. תודה.