בהתחשב במצב

קריאת ההודעות בתחתית הדף מביאה אותי לתגובה. אני חושבת שכדאי לזכור שבמלחמה הזו הכל יחסי. יחסית לתושבי אזור ירושלים אז ניתן לומר שבת"א מאוד הביל. יחסית לת"א אז בחיפה די לחוץ. יחסית לחיפה וכך הלאה. מי ששומע נפילה ואחריה אזעקה אולי כדאי שיזכור (בהתאם ליחסיות) שיש מקומות שבהם לא משמיעים אזעקה כי אין זמן התראה כלל. יש מקומות שקשה להחליט בהם אם הבומים הם שלנו (=יציאות) או שלהם (=נפילות). אז חיים במשך שעות ארוכות ביום עם "תזמורת" של בומים. יש יחסיות גם בהרגשה. יש תושבים ממש על הגדר שממשיכים לחיות, לעבוד (לעיתים זה כורח המציאות) ולא מתרגשים. יש כאלה שחיים בתל אביב וקשה להם עם המצב. ומשהו אישי גם הוא יחסי: אתמול השתתפתי ביום הולדת של ילד צפוני צעיר שהתקיימה על חוף הים בתל אביב עם הרבה "פליטים" מחבריו שהתקבצו ובאו מרחבי גוש דן כל אחד ממקום שהותו. לכאורה יופי של פיצוי על השיבוש ביומיום שהפריע לקיום היומהולדת במסגרת הגן ובחיק המשפחה בבית. וכאן עניין היחסיות: ליבי נצבט. אני רציתי הביתה גם בשמו של הילד החוגג שלמעשה זכה ביופי של אירוע. אני רוצה הביתה גם בשם ילדי שלי ולמעשה מאוד עבורי. אני מניחה שגם אממש את זה. כולנו באותה ב?יצה.

אני יקרה (. לשעבר) השימוש שלי בנקודה היה לצורך הודעה אחת בלבד. את מוזמנת לחזור אליה, היא שלך. היא הלמה מאוד את ההתכתבות שלך עם אורנה. סליחה ש"גנבתי" את שמך. מקווה שאת וכל שאר הגולים מבתיהם, תוכלו לשוב במהרה למקומכם הטבעי. הביתה.

הי אני, למרות הנדיבות הנחמדה בה 'נקודה החדשה' החזירה לך את שמך, לא יכולתי שלא לתהות האם במעבר מ'נקודה' ל'אני' יש גם אמירה נוספת. משהו בנוסח: לא עוד נקודה מכונסת בעצמה המשתוקקת להושיט ידיה לעולם, מתאכזבת ושוב נסגרת, אלא 'אני'... מאוד חיבבתי את רעיון היחסיות שתיארת, ואת יום ההולדת התל-אביבי של הילד הצפוני. זו אמנם הזדמנות מחורבנת לעשות זאת, אבל אולי בכל זאת - זמן להתערבב קצת אלה באלה, 'למדוד' קצת חיים של אנשים אחרים בבתים אחרים... כשכתבת על הרצון להגיע הביתה, חשבתי גם על הקושי להתקשר שוב למטפלת באומנויות. מי יודע, אולי תמצאי שם "בית"? אולי שוב זה לא יקרה? אולי גם אז יהיה עוד כוח? שבת רגועה, אורנה

תודה על תגובתך ותודה על נדיבותה של "." בסך הכל אני מתייחסת אל עצמי כיותר מנקודה מכונסת בעצמה, אבל כנראה לא סתם בחרתי בסימן הזה. חזרתי הביתה ואין כמו הבית למרות המצב. ברקע רועמים התותחים (שלנו) ונראה לי פשוט יותר נכון להיות כאן. כל נושא הטיפול ידחה כמובן עד לאחר המלחמה. שבת שלום גם לך אורנה אני