בלבול ביחסים
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הכרתי בחור ובנתיים נפגשנו רק פעמיים. יש התאמה במדדים אובייקטיבים כגון: משיכה, תקשורת, השכלה. ואני יכולה להעביר איתו ערב בכיף ובסך הכל נעים לי איתו. אבל איכשהו אני לא יודעת אם אהיה מסוגלת להתאהב בו, וזה מדאיג אותי דווקא בגלל שלכאורה יש התאמה בנתונים חיצוניים, אני לא יודעת כיצד לבחון אם אוכל להתאהב בו כבן זוג, ולא כידיד. וגם פתאום עולות בי תחושות שאולי אני בכלל לא צריכה בן זוג (אני לא מרגישה צורך בבן זוג, מאחר ויש לי חברות רבות שמספקות את צרכיי הנפשיים-רגשיים) וכל המערכת הזוגית נראית לי פתאום כמעמסה מיותרת. מה עושים?? תודה רבה.
שלום יסמין, אחרי שתי פגישות לא מוכרחים להתגבש לכלל מסקנה גורפת. את אומרת שנעים ונחמד לך איתו, ונדמה לי שזה לא מעט. אם תתאהבי - זה יהיה נהדר, ואם לא - אז לא. למה להאיץ בעצמך ולהחליט עכשיו אם תוכלי או לא תוכלי להתאהב? לא ציינת בת כמה את, ולפיכך קשה קצת להתייחס לאמירה שלך על המעמסה שבמערכת זוגית. יש הבדל אם זה נאמר בגיל 16 או בגיל 36. מאחר ואיש אינו מכוון אקדח לרקתך, עשי רק מה שטוב ונכון לך כרגע. למזלנו, זוגיות אינה מוגדרת כחובה עפ"י החוק, ויש אנשים הבוחרים לחיות באושר בגפם. בברכה ליאת
זה דווקא הגיל שאני הכי אמורה לרצות זוגיות, אבל לא יודעת... משהו בי מסרב ואני לא חושבת שזה בגלל הבחור הספציפי, שכאמור נעים לי אותו (הוא אולי לא מסעיר אותי אבל נעים) אלא בגלל איזה קושי אחר, לא מובן לי עדיין. אולי הבהלה מפני תחילתה של מערכת יחסים מעט רצינית.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
