בת בצבא

שלום ביתי -מזה חודש- בחיל הצנחנים. לזה פיללה. בגלל המצב הם עולים לגבול. זה מה שהיא הודיע לי SMS . אני מאמינה שהבטן מתהפכת לה....אני לא רוצה להשמע נודניקית, אך מצד שני גם אי אפשר להתעלם / לא להגיב או להשתתף. מה לעשות? תודה מטי

שלום מטי, איכשהו, אני מאמינה שהבטן מתהפכת לא רק לבתך החיילת, אלא גם (איך לא...) לך עצמך. לאמיתו של דבר, ברוב המקרים, דווקא למי שנמצא בחזית קל יותר להתמודד בהשוואה למי שנותר בעורף, שכן הוא פטור מאימת אי הידיעה. את לא צריכה להתעלם או לא להגיב, ובהחלט יכולה לעודד מן העורף, בSMS, בטלפונים קצרים או בהודעות קוליות קצרות, בחבילות, מכתבים, וכל מה שיכול לעשות טוב לשתיכן. צריך להיזהר, באמת, לא להעיק ב'נדנוד' מיותר, שעלול להעמיס מתח מיותר על שתיכן. אני מזכירה לך שמסר מעודד הוא מסר מחזק, בו תוכלי להביע את גאוותך ואת בטחונך בחוסנה הגופני והנפשי. נדמה לי שאחד הדברים שמחזקים מאד את חיילי החזית זו הידיעה שעבודתם נתפסת בבית כחשובה, אחראית, וראוייה לגאווה והערכה. אל תשכחי למסור לה גם את אהבתנו שלנו. ליל מנוחה, שקט ושלווה ליאת