לקוראינו הצפוניים

ובעיקר ל'אין כינוי' הגיבורה שלנו, בימים האחרונים כולנו מרותקים לאמצעי התקשורת השונים, עוקבים בדאגה אחרי כל פיסת מידע, ועוצרים נשימה כשמתקבלת הודעה על 'נפילה'. חשבתי עליך המון, 'אין כינוי', וידעתי שאת מוצאת בדרכך הכל כך מיוחדת את נקודת המבט המשועשעת על המצב, נקודת מבט שמאפשרת הישרדות והתמודדות עם מצב מטורף כל כך. אני שולחת לכולכם חיבוק גדול, ומתפללת שזה יהיה מאחורינו כמה שיותר מהר. כולכם מוזמנים לכתוב ולשתף בחוויות, מחשבות, דאגות או כל דבר אחר שיעלה בדעתכם, ואנחנו, מכאן, נשתדל להקשיב ולתמוך. שמרו על עצמכם, ליאת

ליאת הפעם קיבלנו התרעה בזמן... למען האמת הצפירה זה מה שמלחיץ...מלחיץ יותר מה"בומים" ששומעים...לא ניתן לשדרג את האזעקה למשל לשיר ישראלי ציוני? מה דעתך על הרעיון? כל טריקת דלת אתה מתחיל לדמיין שנפלה איזו רקטה.. מעניין מתי תהיה ההשכמה מחרבבוקר:-) האמת זה לא מצחיק בכלל... להתעורר לצלילי אזעקה... את יודעת,עד שזה לא מגיע אליך אתה לא מבין... ואם תרצו אוכל לעדכן אתכם ישירות על הנפילות עוד לפני התקשורת מקווה בשבילכם שלא תזכו לאיזה זילזאל(טיל המסוגל להגיע למרכז) ואל תזלזלו בזילזאל.גם פה היתה שאננות... לילה טוב תודה על דברייך ליאת

אין כינוי, איפה את? לא שמענו ממך היום? אני קצת דואגת... נורית