חלומות רעים לילדה בת 6

בעלי ואני הורים לילדה מקסימה נבונה ורגישה בת 6.5. בחודש האחרון היא מתעוררת משנתה כמעט כל לילה מחלומות רעים. לא תמיד היא זוכרת את כל הפרטים של החלום- לפעמים זה על גנבים, מפלצות ולפעמים היא לא מוכנה לספר מה קרה בחלום. היא מפחדת ללכת לישון בלילה כי היא יודעת שהיא תחלום חלומות רעים. אנו משתדלים מאד לא לחשוף אותה לדברים העלולים לפגוע ברגישותה כמו אלימות בטלוויזיה, או אפילו חדשות אבל מן הסתם לפעמים כן יוצא שאנו צופים באיזה שהוא סרט בערב והיא שומעת ורואה ולעיתים היא הייתה באמת מספרת שעל זה היא חולמת ומאז אני לא חושפת אותה לפני השינה לטלויזיה וסרטים לא של ילדים. בנוסף לחלומות ב3 ימים האחרונים מופיע לה כאב בטן ( כרגע לא נראה שזה משהו רפואי). חשבתי שאולי משהו מלחיץ אותה ולכן כואבת לה הבטן וניסיתי לדובב אותה לדבר ולא קיבלתי איזה שהוא סיפור שמצריך בירור. מה דעתך? איך אני יכולה לנסות להרגיע אותה ולדובב אותה לספר לי אם משהו מלחיץ אותה ולגרום לחלומות הרעים לעבור ולהפוך לחלומות טובים? תודה, אמא של נועה

שלום לאמא של נועה, בניגוד לאמונה הרווחת אצל המבוגרים בנוגע ל"גן העדן של הילדו?ת", מסתבר שלילדים יש לעיתים קרובות עולם לא פשוט בכלל, המאוכלס ביצורי פרא מבית היוצר הפורה שלהם עצמם. כהורים, עלינו להיות שם, גדולים וחזקים, נכונים להכיל, לנחם ולהרגיע. נועה נמצאת עכשיו בגיל השברירי, בו עולם הפנטזיה והדמיון מפנה בהדרגה את מקומו לתפיסת מציאות ריאלית יותר. דווקא בשנים רגישות אלה, בהן המציאות והדמיון עדיין משמשים בערבוביה, מתקשים ילדים לומר בוודאות מה "באמת" ומה "לא באמת", וגם כאשר הם יודעים שדברים הם "לא באמת", עדיין הם חסרים את הידע, הניסיון והחשיבה המופשטת, שיאפשרו להם (בגיל מבוגר יותר) להתמודד ביעילות עם דרישות המציאות. נראה שנועה אכן מתמודדת בימים אלה עם לחצים רגשיים שונים, המוצאים ביטוי בביעותי הלילה שלה. ולכן, להרגשתי, כדאי לפעול בשני מישורים. האחד, לנסות ולהבין מה מטריד אותה. אפשר לעשות זאת דרך שיחה ישירה, אבל אפשר גם (ואולי מוטב) בעקיפין, דרך משחק משותף או פעילות יצירתית משותפת, בה יכולים לצוץ תכנים ספציפיים מעולמה הפנימי. אם היא חולמת על גנבים ומפלצות, אפשר לשחק את זה שוב ושוב, עד שמתקהה העוקץ... במישור האחר, הפרקטי, הייתי מנסה לשמור ככל האפשר על שגרת חיים וגבולות, ולא לאפשר רווחים שונים (כמו שינה עם ההורים) הנלווים לחרדה. אפשר לחשוב על רעיונות יצירתיים שיוכלו לתת לה תחושת שליטה בחרדה. לילד שלי, למשל, עזרה אבן-קריסטל מתחת לכרית. לילד אחר עזרה בובה של גיבור-על שהייתה איתו במיטה. כל פיתרון שיסייע בהרגעה עצמית עדיף על פיתרון שמחייב שינוי בסדרי השינה הרגילים או מעורבות חריגה של ההורים. ועדיין, הנוכחות המרגיעה, המכילה, השקטה והאוהבת של ההורה, היא תנאי חשוב להחזרת השלווה לילד. הכל - כמו תמיד - תלוי באיזון. אשמח לשמוע אם יהיו עדכונים והתפתחויות ליאת