לליאת

ליאת, ברצוני לרשום לך היום כי מי יודע מה יהיה מחר:) מה שלומך? ליאת, איך זה שיש לי הומור שחור בעת מלחמה (ואני אף זוכה לשמוע אותה היטב, אך לא להרגיש:) מקווה בשבילכם שנסראללה יקום מחר בבוקר על רגל ימין...(או שמאל? איזו רגל יש לומר במקרה כזה?!?) שמרי על עצמך לילה טוב (ושקט)

אני באזור המטווח החל מיום חמישי. אני מתחילה להתעייף. ילדים פונו לת-א וחזרו. אתמול ברחנו לאזור עמקי הכנרת. בהתחלה זה הרגיש כקייטנה לא מתוכננת (גם לנו ההורים). הספקנו לסדר בבית ובסביבתו לא מעט דברים שנדחו כבר זמן רב. עכשיו זה נראה אחרת לגמרי. אחרי יומיים בדרכים והתחושה שצריך למלט את הילדים (היום התעוררתי לקול ה"בומים", ועכשיו ברקע "בומים" נוספים). אתמול עברתי בנהריה בחיפוש אחרי בית מרקחת והעיר שוממה. התחושה נוראית. הדרכים בצפון בכלל ריקות לגמרי. היום ניסע שוב לת-א. הפעם כל המשפחה. אני רוצה להשאר בבית. למרות שבת-א צפוי לנו בילוי משפחתי מהנה ואפשר להסתכל על זה כבילוי חופשה משפחתית, ההרגשה שלי היא שבבית הכי טוב ואין חשק/כוח לנסיעה הזו. בן זוגי הציע שאשאר כאן אבל זה כמובן לא נראה לי. זה משחק הפסד-הפסד.

שלום לכל נציגינו בחזית! הומור (כן, גם הומור שחור) הוא אחת הדרכים להתמודד עם אימי המלחמה או עם פחדים בכלל, הגם שלא לכולם זה עוזר. המחשבה על נסראללה התקוע בבונקר שלו, חושב אם להתחיל את היום ברגל ימין או שמאל, היא מחשבה הסתגלותית, ההופכת גם את האויב ה'אכזרי' למשהו יותר אנושי, משהו שקל לנו להתמודד איתו. פחות מפלצת. אני מניחה שכאשר נאלצים להימלט מהבית, ועוד עם ילדים קטנים, ההומור באמת לא תמיד מספיק, ונדרשת יכולת התמודדות מסוג אחר, מעשי יותר. נדמה לי שאחד הדברים שיכולים לסייע קצת בתוך המציאות ההזוייה הזו, הם הניסיונות הקטנים לשמור על שגרה שפוייה, ועל תחושה בסיסית של שליטה במצב. גם לילדים קטנים אפשר לתת תחושת שליטה או תחושת מסוגלות. כדאי לנסות ולתת לילדים תפקידים "לשעת חירום" כמו להיות אחראי על בקבוק מים, או על תיק הממתקים איתו נכנסים למקלט. את צודקת כשאת אומרת שזה מצב מחורבן בכל מקרה. גם אנחנו, המבוגרים, זקוקים לתחושה של רציפות, יציבות וביטחון. כ'פליטים', הנאלצים להימלט מאזורי הסכנה, אנו מתמודדים עם סדקים ממשיים בתחושת היציבות הזו. יש לקוות שכולנו נוכל לחזור כמה שיותר מהר לשגרה המבורכת, ועד אז - נסו להחזיק מעמד. אני שולחת לכולכם, מכאן, את כל העידוד והאהבה שרק אפשר. ליאת