סתם

אני בספק אם הפורום יוכל לעזור לי לאחר שבעלי מקצוע שהייתי אצלם פנים מול פנים לא הצליחו אבל אולי זו במה נוחה לפרוק... מידי פעם יש לי תחושות של דכאון ימים שאני פשוט על הפנים השבוע זה תקף בימי ראשון שני בדרך כלל זה בסופי שבוע. התחושות הללו גם אם אני מנסה לתפקד איתם הרי שאני לא מסוגלת זה נראה כלפי חוץ גם אם אני מנסה לתפקד כולם רואים זאת, בעבר כשזה את התחיל לפני שנתיים וחצי התפטרתי מעבודה מצוינת והפסקתי לשנתיים . בחודשים אלו אני חוזרת לעבודה חדשה (להפתעתי לא פחות טובה מהקודמת) ובכל זאת הימים האלו יכולים להרוס לי הכול שוב. פניתי לפסיכיאטר להקדים רפואה למכה והוא טוען שאין לי דכאון ואפילו לא דכאון של כמה ימים בשבוע.. הביקור אצלו לא תרם עזר לי כלום. לאחר התקף נוסף הגעתי שוב הוא אמר לי לקחת קלמנרוין שמלבד להרדים אותי זה ממש לא מרגיע אותי.. אני גם מרגישה שטיפול פסיכולוגי אולי הוא עוזר לי מעט מההיבט שזה המקום היחיד שאני יכולה לספר מה עובר עלי(לא היחיד אבל היחיד שמנסה להבין) אבל זה גם לא פתרון לבעיה שלי ההתקפים ממשיכים ואני צריכה פתרון עכשיו!!! אני לא יכולה לפספס כל הזמן מבחינתי זה הדקה ה-90 בתחום העיסוק שלי לא לעבוד שנתיים זה שורף אותך למזלי זה לא קרה לי אבל אם אני לא ישתלב בחזרה אז "הלך עלי" ואני חייבת להיות במיטבי ומצבי הרוח האלו שפוט לא בשליטה שלי. אני מבינה את הפסיכיאטר מפני שהגעתי אליו שהוא לא הצליח לקלוט את המצב למרות שניסיתי להסביר לו ככל יכולתי, הייתי במיטבי ואז אני נראית האדם שהכי טוב לו ומאושר..(וזה כך) אבל הימים שלא כך הם ימים של בכי , ימים ארורים קשים שחורים ועצובים ששום מילה או מילים לא יוכלו לתאר אותם. היום אני במצב טוב מאוד לאחר יומיים שלושה כאלה הזכרון שלהם עדין קיים וטרי ואני שואלת את עצמי איך איך מונעים את ההתקף הבא?? (וז המייאש כי אני מרגישה שניסיתי כמעט הכל ואין לי דרך למנוע זאת)

שלום רחל, (מתנצלת שוב שדילגתי עליך מבלי משים. פשוט "ברחת" לי). באמת קשה לי להעריך מכאן מה קורה לך. אם היית יושבת מולי בטיפול, אני מניחה שהייתי עושה מאמץ להבין מה מאתחל את אותם ימים קשים. האם הם באמת באים "ככה סתם" בלי כל סיבה? אני זוכרת שסיפרת פעם שאינך שלמה עד הסוף עם העבודה שלך, ובעצם היית רוצה מאד לעשות תפנית בחייך. האם יכול להיות שזה קשור בזה? אני רוצה להזכיר כאן, שלמרות תועלתן הדרמתית של תרופות נוגדות-דיכאון, יש לצרוך אותן בתבונה ובזהירות, ולא כל מצב רוח חולף הוא דיכאון. נדמה לי שלאחרונה סף הכאב הנפשי שלנו יורד, ואנו ממהרים להגדיר כדיכאון גם מצבים נורמטיביים של אי-נחת, אי-שקט ומורת רוח. כבני אדם אנו חווים כל הזמן קשת רחבה מאד של מצבי רוח ורגשות חולפים, והסתגלות טובה פירושה יכולת לשאת את כל רפרטואר הרגשות הזה ולהישאר בחיים. את מתייחסת למצבי הרוח השבועיים שלך כאל 'התקפים', וזו כבר נקיטת עמדה בעייתית. אני מציעה לך להמשיך ולדבר בטיפול על הדברים האמיתיים שמטרידים אותך כרגע, ולהניח קצת לאותם 'התקפים', שבאים והולכים מעצמם. לפעמים לסימפטום שלנו יש תפקיד ממסך. אולי הדכאונות הקטנים שלך 'מושכים אש' מאזורים אחרים בחייך, עליהם יש לתת את הדעת יותר? מקווה שתצליחי למצוא שלווה למרות הכל. שלך ליאת

ליאת , תודה על התגובה!! (למרות השעה המאוחרת) אני מגיבה למרות שכנראה לא תראי את זה סיכום לעצמי.. הכל נכון כן אני לא אוהבת את תחום המחשוב.. אבל אני צריכה לעבוד כי אני לא עובדת שנתיים, (גמרתי שני תארים ראשוניים בשנתיים האלה שלא עבדתי) .. ולשנה הבאה אין לי כלום וההרשמה לרפואה תהיה רק בשנה הבאה במרץ כך שיש לי שנה ריקה והדבר הכי סביר זה להתחיל לעבוד בתחום הכי מכניס(כן תחום של היי טק מתגמל)לשנים קשות ועניות יותר (-:. אני לא חושבת שימים שלמים של בכי נקראים ימים של אי נחת וגם לא ימים שהכל נראה שחור ורע זה אולי לא דיכאון אז משהו אחר לא נורמלי אני לא יכולה לקבל את מה שעובר עלי וסבל כזה כמשהו נורמטיבי, מה גם שאני בדרך כלל טיפוס עליז ושמח וימים אלו קימים רק בשנתיים האחרונות. אני ידועת שאני מביעה עמדה כי אני מסתובבת אם זה כבר כבר מידי הרבה זמן ונמאס לי. (ואלי זה צרה של אנשים שלא מבינים ולמדו קצת שהם מאבחנים את עצמם כאלו הם יודעים משהו) תודה שוב על התגובה שלך . רחל