עיצה

אני עובדת עם ילדים, והייתי רוצה להתייעץ לגבי משהו שזה עתה הייתי עדה לו. מדובר בילדה בת 3 שאינה מחייכת כמעט ואינה מדברת ומבלה הרבה זמן לבד. היא בילתה עימי ואז נכנסה אישה וקראה לה לבוא עימה (אמרו לי שזאת אמא שלה אני חושבת יותר בכיוון של חברה של האבא). הילדה נצמדה לקיר, נראה היה שהעיניים מתמלאות בדמעות עצורות והייתה לה הבעת פנים איומה. היא הסתכלה באיימה על האישה ולא הגיבה לפניות שלה בדיבור או תנועות גוף אלא פשוט נשארה קפואה צמודה לקיר. בבת אחת התחלתי להרגיש לחץ איום בחזה ודפיקות לב מואצות (רגשות שאינן שלי) והעיניים שלי התמלאו דמעות. האמא הלכה, ניסתי לדבר עם הילדה שאלתי למה היא עצובה, מה קרה, חיבקתי אותה ואמרתי לה שאם היא רוצה לספר לי משהו אני אקשיב ואנסה לעזור. הילדה לא חזרה לעצמה גם אחרי שהאם הלכה. נשארתי מאוד לא שקטה... כיצד אני יכולה לנהוג על מנת להבין מה מתרחש, אם בכלל מתרחש?

שלום ד', לא ציינת מהי אותה מסגרת בה את עובדת, ומדוע הילדה נשארה איתך ולא הלכה עם האישה. התגובה של הילדה, וגם זו שלך, יכולות להעיד על כך שמשהו קשה עומד ברקע המשפחתי של אותה ילדה, אבל קשה מאד על סמך המידע המועט שמסרת להעריך מהו. אם תרצי/תוכלי לפרט יותר, אולי אוכל לעזור מעט יותר. מכל מקום, עבור הילדה - כמו במקרה של כל ילד אחר - אין כמו סביבה יציבה, חמה, תומכת ואוהבת. חשוב לזכור כי כשמדובר בילדה בת 3, אין טעם לצפות לשיח רגשי. הדברים יוכלו לבוא (אם בכלל) לידי ביטוי במשחק, ציור, פעילות חופשית בהקשר של סביבה מעודדת ובטוחה. בברכה ליאת