ליאת בהמשך לתכתובת...

היי ליאת, מה שלומך? טוב שנגמר המונדיאל...לא? בהמשך לשיחתינו,ברצוני להבהיר מספר דברים: ראשית תייגתי את המטפלת ולא את עצמי.את עצמי אני מאבחנת בהפרעות אישיות משובחות:) לגבי ההשפלה,נראה לי שלא הייתי כ"כ מובנת באותו יום...בכל מקרה אינני חשה מושפלת או נפגעת כאשר היא(או את) טוענת שלא מאסה בי(יש גבול...),אלא כאשר שאלתי אותה והיא לא שללה את זה בצורה מוחלטת. והאמביוולנטיות שלי לגבי הטיפול ועוד דברים מקשים עליה.עכשיו זה מובן יותר...? אז איך אני אמורה להרגיש?איך היית מרגישה במקומי? והייתי מעוניינת לשאול אותך משהו כאן או במייל (אם זה אפשרי) לגבי אותה מישהי שסיפרתי בשבוע שעבר. את יודעת,היו שם דברים שרשמת(בהודעה הקודמת) שגרמו לי לחשוב, שאולי בכל זאת את קוראת מחשבות(ועוד ממרחק...) או שפשוט את פסיכולוגית מעולה...(או אולי גם וגם?) והאם שתיים-שלוש פגישות במהלך החודש עדיפות על כלום? (או כדאי לחכות למיליונים שלי:) ועוד משהו אחרון (אם עדיין המשכת לקרוא עד כאן ולא התייאשת...) אודה לך אם תסבירי את המושג invalidating environment והקשרו להפרעה גבולית.(רק אם זה לא מטריח אותך בפתיחת ספרים...) תודה רבה

שלום אין כינוי, (לקח לי קצת זמן להשיב, כי חזרתי לחפש את התכתובת מהשבוע שעבר) שלומי טוב, והמונדיאל השאיר אותי אדישה לחלוטין (למעט, אולי, רגעי פציעות שגרמו לי לדאגה קלה). את האבחנה העצמית שלך אני מכירה היטב, ונדמה לי שכבר אמרתי בנושא את כל מה שהיה לי. לגבי תחושת ההשפלה שלך, באמת לא הצלחתי להבין מהו הדבר הספציפי שגורם לך את זה. את חושבת שתוכלי להסביר מעט יותר? לגבי העניין עליו דיברת, את יכולה לשאול כאן, ואשתדל להשיב כמידת יכולתי. לגבי מספר הפגישות - טיפול טוב הוא טיפול רציף ומשמעותי, המאפשר עבודה אינטנסיבית תוך מתן סביבה מכילה ותומכת. מבחינה זאת, טיפול של פגישות אקראיות אינו טוב דיו. או שאת בטיפול או שלא. נדמה לי שאפשר להניח בזהירות המתבקשת, שמרבית באי הפורום הזה הנמצאים בטיפול *אינם* מיליונרים. הם אנשים שהאמינו שטיפול נפשי עומד בעדיפות ובקדימות לכל מיני דברים אחרים, והסכימו לוותר עליהם כדי להיעזר. זה עניין של החלטה. המושג invalidating environment (באופן כללי מאד) מתייחס לסביבה הורית שאינה נותנת תוקף ואישור לרגשותיו של הילד ואולי גם מבטלת אותם. מבחינה זו, יש בכך כדי להציב את הילד בסיכון לפתולוגיות נפשיות שונות, ולא רק להפרעה גבולית. ילד שגדל תוך התנכרות לחלקים נפשיים מרכזיים בעצמו יסבול מתפיסת עצמי חלקית ושברירית. בברכה ליאת

אז...לבטל את הפגישה הבאה?

ליאת אני מבינה שעקבת אחרי המונדיאל...מראה בקיאות בפציעות...יפה תראי למה גרמתי לך? את רושמת לי מדוע לקח לך זמן להשיב....אוי אני נוראית...נכון? צריכה להפסיק לרשום פה בקשר למיליונים זה היה בצחוק. ברור שלא צריך להיות מיליונר, מספיק לעבוד בשכר רעב ולכסות הוצאות טיפול. אבל כרגע בשכר חלקי אני יכולה להרשות עצמי טיפול חלקי.או שיותר טוב כלום מכמעט?תאמיני לי שהמשכורת הולכת ישירות לפסיכולוגית, אולי פשוט אתן להם את שמה וירשמו את הצ'ק עבורה? לגבי העניין ההוא, לא יודעת אם אני יכולה לרשום כאן בפומבי, כיוון שאני מכבדת אותה ולא יכולה לרשום כאן דבריםשעלולים לפגוע בה(אולי היא גם נכנסת לכאן...) ולגבי תחושת ההשפלה. ממילא את תפני אותי לפסיכולוגית הלא כן? ואפרופו פסיכולוגית,אני חושבת שעשיתי עבורה חצי עבודה (לפחות כך אני חושבת) וישנם דפוסים מסוימים או דברים מסוימים שאני אומרת לה במפורש והיא לא יכולה לתת לי עצה. מה כבר ביקשתי ממנה,עצה? (ותשתדלי לא להזכיר בתשובה את המילה תהליך. זה אפשרי?)ככה זה כל הפסיכולוגים או שמא רק היא?

שלום לך, כמוני כמוך, נהנית מהתווית "גבולית" או לפחות "גבולית בפוטנציה". רציתי רק לומר לך שכן, הגבוליים אכן נוטים להמאיס עצמם על המטפלים, חוויתי זאת על בשרי, ראיתי את תחושת המיאוס על פניו של הפסיכיאטר האחרון שטיפל בי בשיחות פסיכולוגיות, ולכן לא שבתי אליו יותר. אוסיף רק שהוא אפילו לא טרח ליצור עמי קשר טלפוני אחרי שהשארתי לו הודעה ובה אמרתי שאינו מכיר בקיומו של הדכאון שלי, כי זו היתה תחושתי. זה היה המטפל הרביעי שעברתי, עם כולם היו לי קשרים סבירים ואף יותר מזה, אבל כולם החמיצו פנים, מי יותר מי פחות, למול התקפות הזעם שלי. אולם שאט נפש כמו שראיתי על פניו של האחרון, לא ראיתי אף פעם, והוא עוד מחזיק מעצמו כפסיכיאטר מוצלח (הוא ידוע בשוק). לא מצאתי את האחד / אחת שיוכלו להכיל אותי ולכן גם איני מוכנה להשחית עוד את זמני או כספי על טיפולים כאלה או אחרים. אני מנסה לעזור לעצמי בכוחותי הדלים. מה שכן, אני מסרבת לשאת אשמה נוספת על כתפי המצומקות והכושלות מעול הכאבים הנפשיים - הסיבה לעזיבתי את הטיפול היא לא ה"ההתנגדויות" שלי ולא אופיי הנבזה, אלא פשוט חוסר מקצועיותו והאגו השביר מדי של אותו מטפל. גבולית זועמת

לאחר כמה זמן קיבלת את האבחנה?טרם אובחני... הטיפולים לא עזרו לך? ומהי ההגדרה של התקף זעם, אני עדיין לא יודעת...