.

אסור לי בכלל להיות פה עי המחשב בשעות כאלה. זה כמו בריחה לדכאון ואני צריכה להלחם בזה. אסור שזה יחזור. 150Mg סיבות. אבל נתקע לי בראש המשפט "איזו עליבות היתה בטיפול שלי" ואני יודעת שכאן עכשיו זה מנותק מהקשרו. בעבר ותחת כינויים אחרים פרטתי יותר. זה רק צריך להאמר. התעוררתי לגמרי בגלל המשפט הזה ואז במייל מצאתי משהו שכתבה לי אחותי: 'בהכירך את הבית שבו גדלתי, את יודעת כמה קשה לי לבקש ולקבל'. וזה הוסיף לי בראש את ההרגשה של איזו עליבות היתה בילדות שלי. בבית שלי. זין על הכל.

זין על הכל

. יקרה, מה שכתבת מסקרן אותי מאוד. האם תוכלי להסביר יותר, אודות העליבות בטיפול ובילדות? לילה טוב, אורנה

זה לא ממש פשוט עבורי לספק את סקרנותך. ישבתי שנה וחצי בטיפול שלא עזר לי. מטפלת שבסופו של דבר לא הביאה כלום. מול הקושי להפתח, ומול הקושי להביע רגשות, או לגרד טיפה מתחת היא לא עשתה כלום. נפלה לבורות (ממש גומות - כי אין בי כזה תחכום) שכריתי לה. נתנה לי לסיים את הטיפול באקורד צורם, שלצערי דוקא ככל שעובר הזמן מאז, מחדד את הטעם הרע. זכרונות שמתיישבים לי מהסיטואציה (כולה - כל השנה וחצי) מעלים לי דמעות. ומשפחה? מה יש להוסיף. לגדול באוירה של אם תבקש אתה לא יודע מה תקבל ואם בכלל (וזה כולל הכל רגשית וחומרית). יש עלוב מזה? ואני כבר לא ילדה וכמה שאני משתדלת אני יודעת שחלקים מזה עוברים ממני לילדי שלי.