שתיקה

מעשה במטופל שמרבה לשתוק, אך המטפל לא כל כך אוהב את השתיקות שלו וגם המטופל עצמו לא.דהיינו, המטפל אקטיבי ומשתדל לדבר והוא אף אמר זאת למטופל שלו שהוא מדבר מכיוון שהמטופל שותק.

הלוואי עלי אני שונאת שתיקות ולפעמים אני מרגישה שהפסיכולוגית שלי יוצרת אותם ואני לא מרגישה נוח אז..

אני חושבת שהבעיה היא באותם מטפלים שאינם מסוגלים(?) להבין שהטיפול בדיבור אינו מתאים לכולם. לדעתי הם גורמים נזק. אני - בשל אותה בעיה - מחפשת ומתלבטת בקשר לטיפול באומנויות שעשוי לעזור למי שקשה לו עם המילים.

שלום לשותק, האם יש שאלה ספציפית שהיית רוצה לשאול? האם אתה מרגיש שהאקטיביות של המטפל חוסמת אותך? האם היה לך קל יותר אם המטפל היה שואל אותך שאלות מכוונות? האם חשבת על כך שגם באמצעות שתיקה אפשר להעביר מסרים (כעס, עצב, דיכאון, התנגדות)? האם אתה סבור שטיפול בהבעה (אמנות, מוסיקה, דרמה, תנועה) היה עוזר לך יותר? (תודה על הרעיון!) הידעת שיש דברים בתוכנו היכולים להגיח אל העולם רק כשיש שקט??? לילה טוב ליאת