הילדה שאיתי

קראתי את העץ שלך דנה והלכתי לישון איתו. ואני חושבת לעצמי כל הזמן איך הורגים את הילדה שבי, איך מעלימים אותה, איך לא משאירים ממנה זכר. חשבתי על הרצון העז והבלתי נשלט שלה לקשר לאהבה למנוחה ולשלווה, חשבתי על ההתנהגות האינפנטילית, על המחשבות שלא תואמות את הגיל, על האימפולסיביות על המאבק שלה להשאר ילדה. אני שונאת את הילדה שבי. את הילדה שמשתלטת על המחשבות על הרצונות על החלומות. שונאת שלא התבגרתי. שונאת אותה על הצורך להזדקק, שונאת אותה על התלות שלה במטפלת, שונאת את ההתנהגות שלה. פשוט שונאת.

עננית יקרה, אחרי שהגבתי להודעה של דנה (עוד לא היה עץ מכובד...) הלכתי לישון. וההודעה הדהדה לי ולא הצלחתי להרדם. בכיתי כל הלילה. בכיתי על הילדה שלא הייתי. התאבלתי עליה קצת. זה החזיר אותי לכעסים ישנים. לתקופה שהיא העיזה להציץ החוצה וקיבלה מכה. מאז היא קבורה עמוק עמוק בפנים. אני לא שואפת להעלות אותה חזרה. אני משלימה עם העובדה שילדה אני כבר לא אהיה... אני לומדת עכשיו בטיפול לרצות (ר' בשוא. חייבת להשלים את השיעור של הניקוד...) אם היא הייתה יציבה בתוכי היא בטח הייתה יודעת... אז בבקשה ממך, אל תהרגי אותה. תני לה מקום. לא כל יום כל היום. אבל תקשיבי לה. היא יודעת מה היא רוצה. אני לא... וגם אם תהרגי אותה עננית הבוגרת עדיין תרצה קשר, אהבה, מנוחה ושלווה. אז בשביל מה? ולהזדקק זה גם כוח. תלות זה גם כוח. להראות חולשה זה גם כוח. צריך הרבה כוח בשביל להיות שם. כתבתי בעיקר על עצמי. מקווה שלא נדחפתי יותר מידי. ערב טוב. נורית

היי עננית, תני לי לספר לך על הילדה עליה כתבתי. קודם כל באמת אני לא יודעת איך היא נראית ומי היא. העץ שלי קיבל קצת משמעות אחרת מזו שאליה התכוונתי, ובכל זאת בעקבות הדברים שלך הצלחתי לעשות חיבור. היום אני אדם מאוד רציונלי, מרגישה דרך הראש בלבד ולכן ניתן להגיד שאני לא באמת מרגישה. בטיפול נסינו להבין מתי פעם אחרונה הרגשתי ומתי קרה שנעלתי חלקים בי שכואבים, אוהבים, משתוקקים לאהבה והגענו למסקנה שמתי שהוא, אי שם בילדות. ולכן אני רוצה למצוא את הילדה שהייתי, או את הילדה שבי. כשאת אומרת את הדברים הללו, יש בי מעט קינאה על כך שיש בך רצון עז לקשר, אהבה, מנוחה שלווה... לי יש רצון עז לכל אלה שמגיע מהראש ולא המהקום הנכון. זה בגלל שפעם חוויתי (כנראה) חוויות כל כך קשות הנוגעות לדברים אלו, עד כדי כך שעל מנת לשרוד הייתי צריכה להינעל ולגזור על עצמי חיים דיי איומים. ברור שכשהרצון נמצא בצד הקיצוני השני זה גם לא טוב ובכל זאת... להיות יכולה לאהוב ולקבל אהבה זה דבר שלא מעריכים מספיק, כשאין את זה זה נורא. נראה לי שלי ולך יש אותו שיעור בדיוק (למרות שבה משני כיוונים הפוכים לחלוטין) וזה למצוא את קו האמצע. אל תנסי להרוג אותה, תנסי להבין ולהיות אמפטית אליה, כי בלעדיה-וזאת מעדות ראשונה, קשה מאוד. אורנה יקרה, אשמח לשמוע גם תגובה שלך לדברים שכתבתי בעץ, נשארתי לא מסופקת. תודה מראש

דנה, אורנה תשיב כאן מחר וביום שישי. נסי להסב מחר את תשומת לבה לעץ שלך. אני בטוחה שהיא תשמח להגיב. בינתיים ערב טוב ליאת

הבעייה מתחילה ונגמרת ב-ע-ו-צ-מ-ו-ת של התחושות. אני מבינה ויודעת ( בראש) שלא ככה אמור הלב להתנהג. לילה טוב עננית