שאלה

שלום. זה פעם ראשונה שאני בפורום הזה. פשוט לא ידעתי עם מי להתייעץ. אני נשואה טריה מזה 7 חודשים. לפני כ-4 חודשים נפטר חמי. מאז, בעלי לא כמו שהיה. הוא נהיה אדיש ועצוב ומסוגר בעצמו. אני הכי מבינה אותו בעולם אבל מרגישה שגם אני נדחקת לצד. הוא חושב עליו המון ואתמול הוא אפילו חלם עליו כשהלך לנוח בצהריים. יש לו ייסורי מצפון על זה שהוא לא היה שם בשבילו. שהוא לא עזר לו. השאלה שלי היא : מה עושים במצב כזה? מה אני אמורה לעשות כשבעלי נכבה? בד"כ הוא חייכן ומקסים אבל לאחרונה הוא אפאטי ולא מתרגש מדברים. גם העיסוק בירושה לא עוזר לו (הוריו גרושים). אודה לכם אם תוכלו לייעץ לי מה לעשות. בשיחות איתו הוא מודע למצב שהשתנה ביננו והוא מוכן שנעבוד על זה, אבל לצערי זה לא מצליח. אני ממש לא מתכוונת לוותר לו בקלות ואני תמיד שם בשבילו אבל איפושהוא אני מרגישה שעם כל הרצון שלי לעזור זה טיפה גדול עלי. אגב. אנחנו בני 30. דנה

דנה שלום, לא סתם ביהדות ישנו מושג של "שנת אבל". תהליכי אבלות הינם תהליכים שדורשים את הזמן שלהם. האבל נוטה יותר להסתגר, להיות במחשבות על האובדן, ולהתאבל. עם זאת את מתארת תגובה שבעלך נעשה כבוי ואפאטי, ויתכן והוא מגיב בתחושת דכאון ואשם קשה יותר , אשר מקשה עליו לחזור לתפקוד נורמטיבי. לא בטוח שמשהו נשתנה ביניכם, אלא שמשהו עובר על בעלך והוא השתנה וכמובן שזה מקרין על מערכת היחסים הזוגית. לכן ההמלצה שלי שתבחני בעדינות עם בעלך לגבי רצונו ומוכנותו לפנות ליעוץ פסיכולוגי. את שם בשבילו וזה חשוב, אך כמו שכתבת, לפעמים זה יכול להיות גדול עלייך. בהצלחה, גדעון