לליאת

שלום לך ליאת, תודה על התיחסותך לשאלתי מאמש, הבוקר הוספתי שורה, עם נתונים נוספים בקש לבעיה שלי, משהו שנזכרתי שלא פרטתי בהודעתי המקורית, מאד אודה להתיחסותך, שיהיה לך ערב נעים אילנית

שלום אילנית, קראתי את הודעתך שם, אך לא התרשמתי שאת מבקשת התייחסות. לכן סלחי לי. המידע החדש שנתת שם כמעט כבדרך אגב, אכן משמעותי, ויכול להוות הסבר אפשרי לקושי שלך להתמסר ליחסי קרבה ואמון. כמו שציינת שם, את כל כך עסוקה ב"איך לעשות שלא יעזוב אותך", עד כי לא נותר בך דבר ממשי להעניק מעצמך באמת. הבחור עזב בתחושה שרימו אותו, ואת מודה ביושר שבמידה רבה הוא צדק: לא באמת אהבת אותו למרות החרדה הגדולה שיעזוב. את אומרת שאת נמצאת בטיפול, ולא נותר לי אלא לחזק אותך להמשיך. לעיתים דרוש הרבה אומץ כדי לוותר על העמדה החשדנית וה"משוריינת", וכדאי מאד לעשות זאת בליווי תומך ומקצועי. מאחלת לך הרבה הצלחה בדרך לשינוי. ליאת

אני חושבת שמה שאני רוצה לשמוע שוב ומכמה שיותר אנשים זה "כשרוצים לפתור את ועובדים על זה במלוא המרץ, בדרך כלל מצליחים לשים את זה בצד ולהמשיך הלאה בחיים וקשר זוגי זה בגדר האפשר, אני לא הראשונה שעברה התעללות וחוזרת לחיים נורמאלים וכנראה לא תהיה האחרונה, צריך סבלנות אבל זה בהחלט אפשרי משתלם" ושלך יש ניסיון וראית אנשים שעברו בדיוק את אותם התהליכים, (כמובן עם שינוייים בפרטים הקטנים, זהו, זה הדברים שהייתי רוצה לשמוע ממך.. גם לפסיכולוגית שלי אני אומרת מה הייתי רוצה לשמוע....