שברירית

שלום לכם בתי כבת 30 חא נשואה, יש לה חבר והם עוברים לעיר אחרת ,לגור ביחד,הבעיה מתחילה שהיא מאוד וזה,היא לא אוכלת דברים משמינים ,חשוב לה לאכול דברים טובים ,הכוונה בריאים ,היא לא אוכלת כל דבר ,כמו מתוקים,אורז,ספגטי,וכל מיני נישנושים,בשירות הצבאי היה לה קשה,היא לא עמדה בזה,ואז היא התחילה לדלג על ארוחות ,עד שהיףתה בתת משקל,אני בתור אמא לא הבנתי כמה קשה לבתי הצבא ,היא היתה בדיכאון בצבא ואני חשבתי שזה יעבור לה ,כמו לכולנו ששירתנו בצבא ,אבל היא לא התגברה ,עד שהבנתי זה היה מאוחר,ואשפזנו אותה במחלקה הפסיכיאטרית רק כדי לעלות כמה קילוגרמים ,עד היום כואב לי הלב שאשפזנו אותה שם,כי היא אמרה לנו שהיא תתאשפז רק בגלל שאנחנו רוצים,ובגלל שאנחנו לא מבינים אותה,בכול אופן ,עד שנידלק לי אור אדום ,זה היה אחרי 3 חודשים תמימים שהיתה במחלקה ובקושי עלתה קילו או שתיים ,ובלי שום היסוס הוצאתי אותה במהירות משם,ואז היא התחילה לאכול בבית,ולחזור לעצמה,וזה היה לפני כ-12 שנה ,היא חיה בביתנו עם הרבה וויכוחים ועוגמת נפש לכולנו,היא בחורה אינטלגנטית חריפה ועובדת בתפקיד בכיר מאוד,בני הנשוי תמיד דואג לאחותו ,אז לפני יומיים הוא בא עם אשתו אלינו הביתה ,ואז הוא ראה את אחותו והשתגע ,הוא קרא לה לחדר,ואז התחילו צעקות כעסים ובכי של בתי, הוא כניראה אמר לה שהיא רזה מדי ושהיא תשגיח על עצמה וזה מכוער איך שהיא ניראית ,יש לה זרועות רזות מאוד מאוד ,ביקשתי ממנו הרבה פעמים לדבר איתה בנעמות ולא בכעס ,אבל זה לא עוזר,בתי לא רוצה לשמוע על פסיכולוג כי היא חושבת שהיא יותר חכמה מהפסיכולוגים או הפסיכיאטרים ,היא לא מוכנה שיגידו לה שום דבר רע,או משהו שלא מוצא חן בעינה ,אם אנו אומרים לה משהו שלא נעים לה לשמוע,היא תמהר מאוד תעשה לנו הרצאה שאנחנו לא צודקים ,והיא לא תעזוב אותנו עד שנגיד שהיא צודקת,השאלה שלי האם אני בתור אמא יכולה לדבר בשקט על המשקל שלה?להגיד לה ללכת לתזונאית שתגיד לה כמה עליה להישקל ?הבעיה שהיא תמיד אומרת לנו שהיא בסדר ואין לנו מה לדאוג,היא עוברת עם החבר שלה לעיר אחרת במה אני יכולה לעזור לה ,באיזה עצה טובה במשהו שאתם מבינים יותר ממני,אני מחכה לעזרה מהירה ורב תודות לכם

אסתר יקרה, קשה מאד לראות אדם הפוגע בעצמו בדרך כה הרסנית, אבל נדמה לי שאת ובנך, עם כל הכבוד, תתקשו לעזור לבת בכוחות עצמכם, ללא קשר לגובה הטונים. הפרעות אכילה בכלל, ואנורקסיה בפרט, מחייבות בדר"כ התערבות של אנשי מקצוע מנוסים. עיקר הקושי נובע כרגע מתוך כך שבתך אינה מוכנה לקבל עזרה, ודי קשה להכריח אדם בוגר בן 30 לפנות לטיפול בניגוד לרצונו, לפחות כל עוד אינו בסכנת חיים. אחד הנושאים הפסיכולוגיים המרכזיים בהפרעה זו, הוא נושא השליטה והאוטונומיה, ולפיכך יש אפשרות שהמעבר לעיר אחרת אינו אלא ביטוי לצרכי נפרדות ועצמאות של בתך. אני מבינה את החרדה שצעד כזה מעורר בך, דווקא בשל הרזון השברירי, אך נדמה לי שאין לך ברירה אלא לכבד את החלטתה, ולאפשר לה את הצעד הזה. האם תוכלי לגייס את בן זוגה כגורם ממתן חרדה? כמישהו שיבטיח לך שישמור עליה ממרחק גם בשבילך? ובינתיים, נסי למצוא לעצמך תעסוקה ותחומי עניין משל עצמך, כדי להפיג את החרדה וכדי להתגבר על משבר הפרידה. מחזיקה לך אצבעות ליאת

שלום לך בקשר לתשובתיך אלי ,החבר של ביתי ,עד כמה שאני יודעת ,הוא לא מודע לבעיה שלה,אם זה בעיה,אולי היא בסדר מבחינה רפואית היא מתפקדת בסדר,האם זה טוב לספר הכול לחבר? בעיני אני לא חושבת שצריך לספר לחבר ,אם היא לא מרגישה שיש צורך לספר לו אז היא לא צריכה לספר כדי שכביכול הוא יעזור לה,ומה עוד שאני אדבר איתו מאחורי אגב חס וחלילה מה פתאום?בכול אופן תודה על תשובתך ,אם יש לך עיצות נוספות אשמח מאוד מאודתודה