מה עושים?

פעם כתבתי כאן... ובכן יש לי סרטן השד ואני כעת לקראת סיום הקרנות. אני מודעת שהתהליך לא קל ועומדות לפני עוד הרבה "מלחמות". אבל הבעיה היא הבן שלי. בני בן ה 23 פשוט לא חש ולא מבין מה עובר עלי. הוא וחברתו בת ה26 גרו אצלנו וקיבלו את הכל. לפתע החברה החלה להרחיק אותו ממני בעזרתם של הוריה. הוא בא אלי בתלונות שונות ומשונות כמו למשל שבעלי (נשואי השניים) רוצה רק את הכסף שלי (אנחנו נשואים 19 שנה). יש לציין שבעלי הוא בן אדם מקסים ותומך בי בימים קשים אילו. בשעת זעם פתאומית בן עם החברה עזבו את הבית ועברו לגור אצל הוריה (בית קטן וצפוף). אני מתקשרת אליו מנסה ליצור איתו קשר והוא פשוט לא עונה לי ולא מחזיר טלפונים. (אגב את השיחות של הטלפון הנייד אני משלמת וחברתו והוא משתמשים באותו טלפון. לאחרונה מאז שעזב החשבונות אסטרונומיים). אתמול שמעתי שהם רוצים להתחתן והלכו לחפש אולם. ושום אני כלל לא יודעת מכך. אני רוצה לציין שהבן הזה עד שפגש את החברה הזאת (לא עובדת ולא עושה כלום) היה מאד קשור אלי, קשוב ובן אוהב. הבעיה היא שדוקא במצב הכי קשה שלי בחיים אני מקבלת סתירת לחי מהבן. מה עלי לעשות? להמשיך להתקשר? להשלים ולהפסיק להתקשר? לי פשוט אין את הכוחות לכך... אני בוכה כל הזמן, לא מצליחה לתפקד ומרגישה כל כך חלשה.

שלום לאלמונית, אני זוכרת היטב את פנייתך הקודמת ואת סיפורך. עדיין, להרגשתי, המשימה הבוערת שלך היא השלמת הטיפול עד החלמתך המלאה. כשתסיימי את סדרת ההקרנות ותתאוששי קצת, מחכה לך השלב הבא - הטיפול בבן. כרגע, נוצר רושם שהוא מאד מאד כועס, ככל הנראה בגלל תחושה שאינו מקבל מספיק. למרבה הפרדוכס, דווקא בבתים בהם הילדים "קיבלו את הכל" באופן בלתי מובחן, גדלה התובענות, והתחושה כאילו תמיד מגיע עוד ועוד. גם את חשבונות הטלפון האסטרונומיים אין כל סיבה שתשלמי, אלא אם כן יש לך מאגר בלתי מוגבל (וגם אז לא בטוח שזה נכון). ובכל זאת, נדמה לי שהעניין המרכזי אינו הכסף, אלא משהו אחר, עמוק יותר, הקשור ביחסים המורכבים ביניכם ובאופן בו הם מתערערים כל אימת שנכנסת דמות חיצונית לחייכם (בעלך השני או החברה של בנך). זוהי סוגיה נכבדת שמומלץ מאד לעבוד עליה בטיפול פסיכולוגי באוריינטציה דינמית. לטעמי, אף פעם לא מאוחר לנסות ולשקם יחסים בעייתיים במשפחה. בהצלחה והרבה בריאות ליאת