שאלה

ליאת, יש לי אחיין בן שנתיים וחצי בערך. ילד חכם ואנרגטי . הבעיה שהוא ילד שעושה דווקא. שאלתי היא ,כיצד רצוי להגיב לו כשהוא עושה דבר שאסור ? במטרה שהדווקא ילך ויפחת עד שיעלם, או שצריך להמתין שיגדל ואז זה יעבור לו ???? למשל, כמעט כל חפץ שנותנים לו הוא זורק אותו (או מכה על הטלויזיה), גם מזון הוא אוהב לזרוק או לפורר וכד' כאשר אני מנסה לבקש ממנו את החפץ בעדינות, או להסביר לו שזה ישבר ולא יהיה לו, הוא לא מגיב לי וממשיך בשלו. לדעתי האישית הוריו קצת כושלים בחינוך, והם מתעקשים שלא להתייעץ, אך כאשר הילד מגיע לבקר את הדודות או הסבתא זה ממש מפריע והורס קצת את הכיף בלהיות איתו. אני מנסה לפעמים לא להתיחס כשהוא זורק מתוך הנחה שתגובות מהוות תשומת לב ומחזקות את ההתנהגות שלו, אבל במצבים שהוא מכה עם חפץ על הטלויזיה למשל, קשה להתעלם ..... תשומת לב, דרך אגב לא חסרה לו. הוא נכד ראשון ..... תודה.

שלום טל, כן...בעיה מוכרת של ילדים/נכדים ראשונים, הזוכים למנת יתר של פינוק, ההופכת עד מהרה לחרב פיפיות. גוגל מחזיר לא מעט אתרים המסבירים באריכות ובמפורט מדוע חשוב להציב גבולות לילד. הבעיה היא שלא תמיד מי שקורא מידע זה הוא מי שבאמת זקוק לו. תוכלי לומר להוריו, שאם הם בוחרים לחיות תחת טרור של ילד בן שנתיים וחצי, זאת בחירה שלהם, אבל כל זמן שזה קורה בביתך (או אצל הסבים), את מרגישה צורך להגן על רכוש יקר, ולפעול בצורה חד משמעית. דיבור עד?ין אינו מרשים במיוחד ילדים בני שנתיים-שלוש. הוא זקוק למעשים ולא לדיבורים. לכן, במקרה של התנהגות לא הולמת, תוכלי לקום ולעצור אותו פיזית, תוך שאת אומרת: "אני מאד אוהבת אותך, אבל אני לא יכולה להרשות לך לשבור כאן חפצים. בבית שלנו לא שוברים כלום". תוכלי להציע משחק אחר כתחליף, אך לא לוותר על הקו שלך. אני מודעת לאפשרות שהתנהגות כזו מצידך עלולה לגרום למתח בינך לבין ההורים, אבל לפחות תצילי את הרכוש... חשוב מאד שגם את וגם הורייך (סבא וסבתא) תשמרו על תגובה עקבית ולא אוהדת להתנהגות בעייתית. הרבה פעמים אנחנו נכשלים, ומגיבים בסלחנות או באמירות הנושאות מסר כפול (כמו למשל:"אין לו אלוהים!" או "ראית איזה ממזר קטן?!" - בדר"כ עם חיוך רחב). ילדים יכולים להרגיש בסוג של הערצה מתפעלת ממעשי שטות, ולפרש זאת כעידוד להמשיך. נסו להימנע מתגובות כאלה או לצמצמן למינימום. אשמח לשמוע אם יהיו התפתחויות, ולעזור בהמשך. בהצלחה ליאת