אמא

שלום, אני גרה לצערי עדיין עם ההורים. אני מודעת לאישיות התלותית שיש לי (הכל בזכות אמא שלי...)היא עדיין ממשיכה להתערב בחיי, אינני רוצה לפגוע בה ולומר לה שהיא לטעמי אחד הגורמים לכך.. אמנם זה בא מרצון טוב, אבל דאגת היתר שלה גומרת אותי מה מומלץ לומר לה על מנת שתפסיק עם זה

מיכל היקרה יתכן שדאגנות היתר של אמך תרמה לאשיותך התלותית, אך לא נכון לשים הכל על התנהגותה. אפשר שגם לך יש חלק בהתפתחות אשיותך. דעתי: אמא לא תפסיק אם זה. המלצתי: במקום לחפש משפטים "חכמים" להגיד לאמא, הייתי פונה לטיפול או לפחות ליעוץ בנושא האישיות התלותית. דרך אגב, לא ציינת את גילך. אם את פחות מ-20 , אולי אין בכלל בעיה...

שלום מיכל, אחד התהליכים המרכזיים בהתפתחות האישיות הבריאה הוא זה המאפשר נפרדות פסיכולוגית של הילד מהוריו. זהו תהליך ארוך ומתמשך, שראשיתו בסימביוזה הראשונית אם-תינוק, ואחריתו בהכרה ההדדית שהאם וצאצאה הם שני יצורים נפרדים, שתי ישויות פסיכולוגיות מובחנות. זהו תהליך מכאיב של היפרדות, הכרוך בוויתור על אשליית המיזוג. כאשר מגיעים לבגרות מבלי שהושגה אותה נפרדות, יש סבירות גבוהה לקשיים שונים בזירה הבינאישית. אישית, איני חסידה של "חינוך הורים" ע"י ילדיהם. אם החודרנות של אמך פוגעת בך, תוכלי - רצוי מאד עם עזרה של איש מקצוע - להתחיל לבסס לעצמך מרחב קיום נפרד, שיאפשר לך תחושת אוטונומיה כאדם בוגר. מאחר ולא ציינת בת כמה את (ולעובדה זו, כפי שציין ים, יש חשיבות ממשית) אציין רק שנפרדות אינה בהכרח ריחוק גיאוגרפי. אפשר לגור בבית ההורים ועדיין להצליח ליצור תחושת עצמיות ונפרדות בריאה. כמובן שבגיל המתאים, המעבר למגורים עצמאיים יכול לקדם במידה רבה את התהליך. דרך צלחה ליאת