הקטנוניות שבחיים

חטפו חייל. ועוד שניים נהרגו. והבטן מתהפכת רק מהמחשבה על זה, מהקושי הנוראי שלא ניתן לתאר אותו בכלל - כל מה שעובר עליו, על המשפחה שלו, על אמא שלו. ואני, שקועה בבאסה מזה שקיבלתי תגובה מבאסת למשהו שאמרתי....

ג', זו לא הקטנוניות של החיים. זה *הכוח* של החיים. כוח ששום אסון או טרגדיה לא יוכלו לקחת. כל עוד אנחנו נושמים, נמשיך לשמוח, ולצחוק, ולהתבאס ולחיות... בואי נתפלל, שאותו חייל, שנמצא הלילה בשבי, יוכל גם הוא, ממש בקרוב, להתבאס מתגובה שיקבל למשהו שאמר.... לילה שקט, יעלה

שלום ג' הנה, הגיע הבוקר, ועדיין אין חדשות מנחמות. גלעד עדיין מוחזק בידי שוביו, ואין לנו אלא להתפלל לשלומו ולחזרתו המהירה הביתה. אני מסכימה עם יעלה. לפעמים אירועים גדולים עוזרים לנו לשכוח את עצמנו, אבל לפעמים בכלל לא. ההתעסקות בצרות הקטנות שלנו, משמשת מעין הגנה מפני רעיונות או אירועים שהדעת אינה תופסת. מקווה שהבאסה המקומית שלך כבר התפוגגה מכוחו של יום חדש. בשורות טובות ליאת