סיום טיפול

שלום, התחלתי את הטיפול הפסיכולוגי שלי לפני קצת יותר משנה, ובעקבות כך שהטיפול מתבצע בסבסוד בתוך מוסד אקדמי, הוא יסתיים עוד מעט (ומאחר ואני סטודנטית תפרנית ששנה הבאה הולכת להיות עמוסה מאד מבחינת הלימודים, אעבוד מעט מאד ולא יהיה באפשרותי לממן טיפול במחיר מלא..). אמנם אני מרגישה תזוזה מסויימת במצבי, אך אני יודעת שעיקר העבודה עוד לפני.. הרבה מהפגישות מתמלאות בשתיקות, בהרגשה שלהרבה דברים קשה לי אפילו להיכנס לבד, עוד לפני שאני בכלל מתחילה לדבר עליהם, וכמובן שאני אוכל לעבוד עליהם רק לאחר שאחשוב עליהם ואעז להכנס אליהם קודם (יתכן כי אני יודעת שזה דורש עבודה רבה ששכרה לא בצידה, כלומר שתגרור הרבה עצב, בלי הבנה אמיתית של הסובבים- ולכן גם עבודה עצמית טוטאלית)- וזה יהיה מאד קשה ללא עזרה טיפולית. ניסיתי לדבר על הדברים ולהסביר אותם לסובבים אותי (אפילו העזתי להכנס לדברים שעם המטפלת ועם עצמי מאד קשה לי להכנס אליהם)- אך זה לא עזר, הם לא הבינו מה לעזאזל אני רוצה מהם, לכן נראה כי יהיה מאד קשה ואני מפחדת כי אחזור להתנהג בדפוסים קודמים לא רצויים (שהרי ציינתי שחלה התקדמות מסויימת), אך נוחים.. אני יודעת שהפוסט הזה מבולבל, אבל אולי הוא מבטא קצת מרגשותי. נראה כי אני חסרת חוליות, ללא עמוד שדרה לתמוך בעצמי. וכשאני רק מנסה ליישר את החוליות, להתרומם לבד- ולאחר כמה רגעים אני רואה כי אצטרך להחזיק את עצמי באותו מצב שדורש אנרגיה- אני שוב נופלת למצב הקודם. וכך אני מתנועעת, לפעמים מתיישרת יותר, לפעמים פחות, אבל אף פעם לא הצלחתי להחזיק את עצמי ישר, לבד (מקווה שהדימוי ברור). נעה תמיד בין שני קצוות, אך לא מצליחה להגיע למקום טוב באמצע. כי הרים או אפילו גבעות קטנות מרתיעים אותי או שהפוך- מאתגרים אותי נורא, ואני מנסה- אך לא מצליחה לצלוח אותם. לפעמים מגיעה לאנשהו בנסיון הטיפוס המתמיד הזה, אך תמיד נופלת כי אין לי מספיק כח או חשק להחזיק את עצמי היכן שהטיפוס קשה ונגמרת המוטיבציה, ואז מידרדרת שוב למטה. ושוב מנסה לטפס, וחוזר חלילה. מצטערת על בליל המילים, אלו סתם הגיגים לשעת לילה מאוחרת. לילה טוב.

** שלום, נראה לי שחבל יהיה לסיים את הטיפול דווקא עכשיו. את נעזרת בטיפול ומתקדמת. הטיפול עוזר לך לתמוך את עצמך, במקום שבו אין עמוד שידרה מספיק חזק. אז למה לסיים? את מציינת שהסיבה היא "תפרנות". יתכן. אך בכל זאת, האם ישנן סיבות נוספות? כמו אולי חשש מלהיכנס לאותם מקומות פנימיים מפחידים? לעיתים הטיפול ה"אמיתי" מתחיל דווקא בנקודה הזו שאת נמצאית בה: כשישנם מחירים. הן מחירים קונקרטיים (שהרי תצטרכי להתאמץ כדי לממן את הטיפול) והן מחירים נפשיים של כניסה "לאזורים חדשים". "הדרך קשה עד מאוד אמר הנער..." את מוזמנת לשתף בהמשך בהחלטותייך, בברכה, גדעון