אני לא יודעת מה !

יש לי מין בעיה מזה מוזרה ומטורפת.... בכל מיני הזדמנויות יש לי מין "קול" כזה בראש שאומר לי לעשות דברים טיפשיים, להרוס כל מיני דברים טובים או נורמליים שיש לי... למשל: לחשוב על הדרך שבה אני הולכת (או כמעט כל תנועה אחרת) ולהרוס אותה ולהרגיל את עצמי ללכת בצורה שונה ומשונה.... או שאכלתי לעצמי את העור של השפתיים (והם נהיו לי נפוחות..) בילדותי אחרי שאמא שלי אמרה לי להיזהר לא לאכול את העור של הציפורניים בכלל ולעשות שטויות... אבל זה כאילו שאני עושה דווקא.. כאילו שיש לי איזה רצון פנימי להרוס את עצמי ולעשות שטויות והוא מתרץ את זה כסקרנות או כל דבר אחר... כמה שניסיתי להבין איזה היגיון עומד לעזאזל מאחורי זה לא הצלחתי... אני פשוט לא יודעת מה זה! ומה לעשות... זה גם הרס לי דברים כמו קשרי חברות ותדמית.... בבקשה אולי תוכלו להאיר את עיניי ולהגיד לי אם אתם יודעים מה זה בדיוק? זו איזו טורדנות כפייתית או משהו כזה??

המחשב הטרנטה שלי נתקע אז לחצתי 'שלח' כמה פעמים... חח תמחקו את 2 ההודעות האחרות

ערב טוב, "הייתי אתמול בבית הדודה, אמרתי "שלום" ואמרתי "תודה", אמרתי "סליחה" ו"בבקשה", שאלתי תמיד: "זה מותר? את מרשה?" ואינני יודע, כיצד זה קרה - לפתע נכנס בי הילד הרע ואמרתי: "את טיפשה!" ואמא הסמיקה מאד ואמרה: "גד, תתבייש! זה איום ונורא!" זוהי הפתיחה של אחד השירים המקסימים במיוחד של מרים ילן-שטקליס, הנותן תוקף לאותו קול מתריס בתוכנו, שמביא אותנו למצבי קצה ומסבך לנו את החיים. מאד מסוכן ולא מקצועי לאבחן אנשים דרך תיאור קצר באינטרנט, אבל נדמה לי שבפגישת התייעצות עם פסיכולוג קליני תוכלי לדעת טוב יותר מה מקורה של אותה נטייה לחבלה עצמית, ואולי גם לחשוב איך נפטרים ממנה. לא יכולה להתאפק, אז אדביק עוד חתיכה, לסיום- "באמת, זה איום: הם אינם מבינים - זה הילד הרע שנכנס לי בפנים, תמיד הוא נכנס בי בלי כל אזהרה, הילד הרע!" בהצלחה ליאת