לליאת

הי ליאת!!! אתמול שאלתי את המטפלת שלי לגבי ההתמחות שלה, והחלטתי שזה לא מתאים לי ושאני לא רוצה להמשיך שם... אם קודם חששתי שאולי היא לא תוכל לעזור לי, עכשיו אני בטוחה בכך... נורא רציתי שהיא תגיד לי בעצמה שהיא לא יכולה לטפל בי אבל זה לא קרה, ואתמול גם הבנתי שהיא לעולם לא תגיד... האם את חושבת שכדאי לעזוב עכשיו לפני המבחנים, וכשרק התחלתי טיפול תרופתי? אני פתאום כבר לא מרגישה תלויה בה או קשורה אליה, פתאום אני מרגישה שאני חזקה מספיק בשביל לעזוב. איך אומרים למטפלת שאני לא רוצה להמשיך? לא נעים לי להגיד לה, אני חושבת שאני מזדהה איתה מידיי, ולכן נורא קשה לי. היו לי יותר מידיי ספקות מתחילת הטיפול, נראה לי שהגיע הזמן לעזוב... תודה רבה, המשך שבוע נפלא, רעות

אשמח אם גם תוכלי להוסיף: מה מרגיש המטפל כאשר הוא שומע דבר כזה ממטופל שלו. (עד כמה שאת יכולה לפרט...)

שלום רעות, אם הגעת למסקנה (אני מקווה שיש לה ביסוס ממשי) שהמטפלת שלך אינה מתאימה לך, ושהטיפול שהיא מציעה אינו הולם את צרכייך, חשוב מאד לעשות מאמץ ולמצוא מטפל אחר שיוכל להתאים יותר. על הרגע הנכון להיפרד רק את תוכלי להחליט, ולפעמים כדאי לחשוב על כך יחד עם המטפלת הנוכחית דווקא. מטפלים (לשאלתך, אין כינוי) יודעים להיפרד גם אם הפרידה אינה תמיד על דעתם. סמי ארגון בסיפורו המיוחד ("פרידה וחלום ליל אחרון") המוצג כאן, לצד הפורום שלנו, הזכיר את העובדה שמטופל נפרד ממטפל אחד, אבל המטפל עובר למעשה המון פרידות לאורך חייו המקצועיים. גם אם המטפל נפגע מן ההחלטה (מטפלים הם בני אדם, זוכרים?), הוא בדר"כ מצליח לגייס אבירות מספקת כדי לסייע במציאת מטפל אחר, מתאים יותר. במקרה שלך, רעות, כאשר ה'פסילה' אינה מטעמי כימיה, נדמה לי שהאמת הפשוטה יכולה לעזור. תוכלי לבקש ממנה שתלווה אותך עד סוף תקופת המבחנים, ולהיפרד בצורה מכובדת וידידותית לאחר מכן. אשמח לשמוע איך את מרגישה עם הטיפול התרופתי, ובכלל. לילה טוב ולהשתמע ליאת

ליאת, אבל קשה לי להגיד לה שאני רוצה לעזוב... מרגישה יותר מידיי אשמה... מפחדת להעליב... כששאלתי על ההתמחות שלה ישר העברתי נושא כי לא רציתי להתמודד איתה. מה עושים? כן, ואני יודעת שזה משהו שצריך לעבוד עליו בטיפול :-)

רגע אחד. ואם למטפל יש חרדת נטישה?:)

את יודעת ליאת, אני עד עכשיו חושבת שהמטפלת הקודמת שונאת אותי בגלל שעזבתי את הטיפול...ועוד היא רצתה לדעת שאכן מצאתי מישהי אחרת וביקשה שאודיע לה, והיא התעניינה (בטח בתקווה שלא אמצא...)ואני כמו מפגרת הודעתי לה שמצאתי.... סתם משהו שיושב לי על הלב