שיתוף- עיצבן אותי טיפול ה'חשיפה' שהיה לי היום.

מרגיז אותי שכל פעם אני נאלצת לעבור דברים שאפילו אנשים ללא OCD לא היו מסכימים לעבור,כמו לזרוק את התיק האישי (שקניתי רק לפני כחודשיים ועד ה'חשיפות' האחרונות עדיין שמרתי עליו 'חדש')על הריצפה,כשגם חלקו הפנימי נוגע בריצפה של בית-החולים, או לא להילחם(למרות שרציתי,אך לא היה נעים,כי גם ככה אנשים הסתכלו עליי,והתמודדתי גם עם המבוכה-בנוסף לכל הצרות)כאשר הפסיכולוג דרך עליו וזה עיצבן אותי מאוד,ואח"כ כשהגענו ליד מיטה מטונפת(ואיני מגזימה-היו על המזרן כתמי דם ושתן וכו')הוא שפך את כל תכולת התיק שלי על המזרן המטונף,והעביר עליו כל חפץ,ובמיוחד פתח את הפלפון ובתנועות מריחה העביר אותו על המזרן ועל הריצפה ואף דרך עליו(דבר ששוב עיצבן אותי מאוד,כי כבר אמרתי לו שיש לי מצלמה בפלפון ושהזכוכית נשרטה מפעם קודמת,וכשדורכים עליו,יכולים לפגוע ו'לדפוק' ולהרוס את המצלמה;נכון אני סובלת מOCD,אך למה זה אומר שאני צריכה להסכים שדבריי האישיים ייפגמו ויהרסו (מילא שהתלכלכו),מצטערת שאני ככה-אבל אני פשוט עצבנית מאוד מזה,כי אומנם יש לי פסיכולוג נהדר שלא מוותר,ושקידם אותי הרבה מאוד,אבל מרתיח אותי ממש זה שההתקדמות שלי צריכה להיות ע"ח הדברים שיקרים לי -לא רק מבחינה עכרכית אלא גם כספית,אם הזכוכית של הפלפון-המסך נשרט, כששמים אותו על הריצפה ודורכים עליו,אז הפלפון יכול לההיהרס ואצלי בגלל שהוא פלפון משוכלל כל פגיעה הכי קטנה גורמת לבעיות בכל המערכת,ולכן ביקשתי שלא יגע בפלפון יותר וזה לא עוזר,מילא שעכשיו הפלפון מזוהם ואני שמה אותו על אוזני וגם ככה יש לי שם דלקת כלשהי שבטח עכשיו תסתבך עוד יותר מהחיידקים. אח"כ הוא לקח את הבקבוק שלי,הוציא אותו מהשקית שבו היה והוציא את הפקק ושם על המזרן המטונף ואז אמא לי לשתות מהפיה,בהתחלה הסכמתי,אך לא הסכמתי כאשר הוא דרך על הפיה ומרח אותה על הריצפה,זה כבר מבחינתי היה 'גבול אדום' שאותו איני מתכוונת לעבור בשום-אופן; יש לי מחלה תורשתית כלשהיא של מערכת-החיסון(שכבר איכזבה אותי במקרים שונים) ומפחיד אותי מאוד שאם אגזים בחשיפות, אחשוף את עצמי לבעיות נוספות; לכן אמרתי לו מילא לכלוך,אבל איני מוכנה להכניס חיידקים לפה בשום-אופן; במקום זה נאלצתי לשכב על הריצפה בבי"ח(גם הוא עשה זאת יחד איתי)ולשים גם את הראש והידיים וכו',וזה כבר ממש הכניס אותי לחרדה איומה,שאומנם כמעט נרגעה לגמרי,אך כעת אני יושבת על כורסת המחשב,אך עדיין איני מעיזה לשכב על המיטה או אפילו להיכנס לחדרי,יידרש לי אומץ רב כדי להסכים לעשות זאת הפעם. את הידיים-שנגעו בסוליות הנעליים ובריצפה ובמיטה עם ההפרשות היבשות שהיו על המזרון וכו'-עדיין לא שטפתי והבטחתי שעד הערב לא אשטוף אותן,הבעיה רק שבינתיים איני יכולה לשים טיפות עיניים-כדי לא לזהם גם אותן. מצטערת על ה'השתפכות' ,אני פשוט עצבנית מאוד מהטיפול של היום,שהיה קשה יותר מקודמיו,ונמאס לי מהכל,למה אני צריכה לסבול דברים שאנשים בלי בעיה כזאת לא היו מוכנים לסבול?

אבל אני מקווה שבדבריי איני מכפישה חלילה את שמו של הפסיכולוג שלי ,כי זו לא כוונתי וגם ציינתי ואני מציינת עד כמה הוא עזר ועוזר לי,בכל פעם,אבל פשוט הפעם העצבים מה'חשיפה' גברו על הכל,ואולי זה גם בגלל תקופת הPMS בה אני נמצאת כעת.

שלום לך משתנה אמיצה, קראתי בהשתאות את תיאור החשיפה שלך, שבאמת נשמע 'רדיקלי'. האסוציאציה הראשונה שעלתה במוחי למקרא הדברים הייתה אותה אימרה צבאית ישנה "קשה באימונים - קל בקרב ! ". אני מתפעלת מהאומץ שלך ושל המטפל המסור שלך, ומאחלת לשניכם נצחונות בכל הקרבות החשובים על בריאותך. נדמה לי שמחיר של זכוכית שרוטה בטל בשישים מול הישגים כאלה. כל הכבוד לך ליאת

ליאת תודה,על התשובה ועל איחולי-ההצלחה שחשובים לי מאוד;אך יש מספר דברים שעדיין מפריעים לי ושקשה לי להתמודד איתם: ידוע לי שיש לי נטיה להתעסק בטפל יותר מאשר בעיקר,אך עדיין מפריע לי מאוד עיניין זכוכית הפלפון (כי היום פלפון הוא לא רק לדיבור,ולא רואים טוב תמונה או סירטון וידאו על זכוכית שרוטה-ולא מובן לי למה אני צריכה לסבול גם מהמחלה עצמה-הOCD,גם מהמלחמה בOCD ,וגם מגרימת נזק(בדרגה מסויימת)לרכושי הפרטי-כדי להירפא?הרי גם ככה אני נענשת מספיק שיש לי את הOCD ושאני צריכה 'לטנף' את עצמי כדי להיפטר ממנו. בעיה נוספת שיש לי היום במיוחד היא שאיני מסוגלת להביא את עצמי לשבת על הכיסא בחדרי ובטח שלא על מיטתי ועל הסדין,ואני יודעת שאם לא אעשה זאת,כאילו כל החשיפה שעשיתי לא תהיה שווה,ואז כאילו סתם זרקתי את כספי לריק,וסתם ביזבזתי זמן וכוחות נפשיים עצומים.אנסה להכריח את עצמי לעשות זאת,אך ממש איני רוצה הפעם לעשות זאת,כי הריצפה הרבה יותר מזוהמת ממיטת בי"ח וכשאני חושבת על זה אני מיד נמנעת מלעשות זאת. תודה, משתנה