לאורנה...

אורנה שלום, ראשית אני מתנצלת שהוצאתי הודעה לליאת כביכול "במשמרת"שלך. כואב לי מאוד. העבר הקשה הזה לא עוזב אותי. אני לא יודעת איך לתרגם למילים את הכאב שאני מרגישה, אבל זה מרגיש רע מאוד. ואם אני לא אסביר אז אף אחד לא יבין..... ואף אחד לא יוכל לעזור לי.... איך מוציאים את זה החוצה, מה עושים כדי שיכאב פחות? חן

יש לי סיכוי להיענות היום? לא יודעת עד כמה זה יעזור, אבל אולי איכשהו ירגיע, קצת.... מצטערת אני יודעת עד כמה מעצבן לראות אותי כואבת כל הזמן אני זקוקה לחיבוק של אמא שלי... היא לא יודעת שהחיים שלי בידיה רק היא יכולה להשכיח ממני את כל הכאב הזה... והיא לא איתי.... אני מחפשת את הדרך ללב שלה ואני לא כל כך מוצאת... אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי אז מי כן? וככה זה מרגיש לי.. הרי אהבה של חבר/חברה לא מהווה תחליף לאהבה של אמא... אני זוכרת שכשהייתי רכה בשנים היא אהבה אותי, מאוד... הבת הקטנה שלה, איך לא? עכשיו הסתכלתי על תמונות שלה היא כ"כ יפיפיה(כמו הבת שלה-אני. היא קצת יותר..) ונורא כואב לי... סליחה על ההשתפכות ולילה טוב זה באמת כואב זה באמת שובר כל השנים היפות שהיו עם אמא אני בספק אם הם יחזרו

שלום חן, לקח לי זמן להגיע אל ההודעה שלך, ואני מקווה שאת בסדר... כתבת מאוד ברגישות על תחושות של געגוע, למשהו ישן וענוג ורך. בגדילה של כולנו יש גם פרידה מסויימת מסוג הקבלה שזכינו לה פעם, אבל נדמה לי שאת כותבת על משהו קצת אחר, אולי על קשר ששינה פניו מהר מדי או יותר מדי... אני מקווה שאת יכולה לדבר על התחושות האלה עם אנשים קרובים לך (אהבה של חבר/ה אינה תחליף, אבל היא לא מעט), ובטיפול. המון הצלחה בהמשך, אורנה אגב, אין צורך לקחת את עניין ה"משמרות" יותר מדי ברצינות...