לאורנה - למה זה קורה לי?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

15/06/2006 | 19:20 | מאת: משתנה

אורנה שלום,לא מובן לי וכיוון שאת אמרת שאת מתמחה בתחום של הOCD אני שואלת אותך,למה דווקא אני קיבלתי את הOCD ,אני יודעת שאיני היחידה ואני אף פעילה בפורום של OCD,אך מבחינה מקצועית איני מבינה למה במשפחתי המורחבת ובין חבריי ומכריי אני היחידה עם בעיה זו,אומנם לא סיפרתי על כלך לאף-אחד מהם,אך לפי היכרותי איתם אני רואה שאין להם את ההפרעה הזו; מה שכן חשוב לי לומר הוא שלדודי(בדרגה 'קשה') ולאימי(בדרגה קלה-עם עיתונים למשל)יש בעיית א?גרנות,אבל זה הביטוי היחיד שלהם של ההפרעה,אז לא נראה לי שיש להם בכלל אותה. איני מפסיקה לחשוב ולברר למה קיבלתי זאת ומתי בדיוק וזה נורא מעניין אותי לדעת מה גורם לOCD -אם ידוע בכלל.

16/06/2006 | 10:54 | מאת: ד"ר אורנה ראובן-מגריל

משתנה יקרה, זוהי אכן שאלה מציקה, אשר גובה מאיתנו כוחות רבים בעת ההתמודדות עם גילוי מחלה. המחקר בתחום אינו משיב תשובות חד-משמעיות בנוגע לשאלה ששאלת (כלומר, ידוע שישנן השפעות תורשתיות, אך ההשפעות הסביבתיות אינן ברורות דיין). אני יכולה לשתף אותך בתחושה שלי (המתבססת על ניסיון קליני), שרבים מהמטופלים שאני פוגשת היו ילדים רגישים מאוד לנושא המוות, אשר סבלו במצבים של עמימות ואי-וודאות. מובן שזה אינו מהווה הסבר להתפתחות של OCD, אבל אולי זה יהדהד לך משהו... מעבר לכך, אני חושבת שחלק גדול מתהליך ההתמודדות עם OCD קשור להבנה שיש לנו שליטה מאוד מוגבלת בסכנות (כלומר, גם אם נכתוב הודעות ממש מושלמות, או נימנע לגמרי ממגע עם דם, או נחליף כל מילה "רעה" במילה "טובה" - אנחנו לא באמת יכולים לשלוט בסכנה). כחלק מכך, אין לנו שליטה ב"חלוקת" ה-OCD בעולם... אבל מכאן והלאה, יש הרבה מה לעשות כדי להרגיש טוב יותר, עם ולצד אי-הוודאות והסכנה! שבת שלום, אורנה

16/06/2006 | 12:03 | מאת: משתנה

אורנה תודה על תשובתך, אם יש השפעות תורשתיות אז אחד מבני-משפחתי היה צריך ללקות גם בהפרעה זו,וזה לא קרה (נכון שאימי קצת אגרנית,אבל זה כשלעצמו,לא OCD ,נכון?). אני חושבת רבות על הסיבות לOCD אצלי,אבל לא מגיעה לא לתשובה מוחלטת לגורם לכך, וגם לא לוודאות על הזמן ש'המחלה פרצה' אצלי-יש לי השערות שזה קרה לפני כעשר שנים, אבל בשבוע האחרון,בעיקבות שיחה עם הפסיכיאטר,הגעתי למסקנה שאולי זה התחיל עוד הרבה לפני-כשהיתי תלמידת תיכון,אבל אז הOCD היה רק מחשבתי ולא עשיתי פעולות כפייתיות וגם עיניין הניקיון לא הפריע לי,ורק לפני כעשר שנים התחילו הפעולות הכפייתיות ו'בעיית הניקיון'. כדי שלא יזהו אותי לא אחשוף פרטים מזהים,אך באמת היתה התמודדות עם מוות של קרובים (בתקופות שונות){קרובים,אך/תודה-לאל/לא מדרגה ראשונה},שבאמת השפיעו עליי, אך לא נראה לי שהן היוו את הגורם להתפרצות הOCD . את צודקת שכל עיניין האי-ודאות גם לגבי הגורם,מקשה מאוןד על ההתמודדות.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית