לגדעון

גדעון שלום, אני בטוחה שלך ולכולם כבר נמאס ממני ומה'נדנודים' שלי בפורום,ולכן חשבתי רבות לפני שכתבתי הפעם,אבל אני פשוט 'אובדת-עיצות',כיוון שאני מתוסכלת מאוד ומיואשת מהכל, והשבוע יגיעו לקיצם מספר דברים שהעיקו עליי כבר זמן רב מאוד...ואני מפחדת שאולי הם לא יתנהלו בצורה טובה,ואולי לא אקבל את התוצאה שאני רוצה,ואין לי חשק להגיע ל..ואני ממש מפחדת מהימים הבאים-וזה גורם לי לחרדות,לתסכול נוראי,לעצב,ליאוש,ואיני יודעת איך להתמודד עם הלחץ הנוראי בו אני נתונה. אני מרגישה כמו מישהו שעומד על קצה צוק גבוה,ועומד ליפול(לא לקפוץ)ממנו,כי אינו יכול לחזור אחורה ולקפוץ הוא מפחד,ואינו יודע איך תהיה הנפילה-חזקה מאוד או רכה,ואם הנפילה תגמור אותו או שאולי תניח אותו במקום חדש-שונה ממה שהיה עד עכשיו. אני מצטערת שאיני יכולה להיות ברורה יותר לגבי הסיבה של מה שאני הולכת לעבור השבוע ושמעיק עליי כ"כ,אבל אם אעשה זאת בטוח יזהו אותי,ואיני רוצה שזה יקרה. לא שכחתי את דבריך הקודמים גדעון,וגם את עצותיך מהעבר איך לא לייחס חשיבות לכל שינוי במצב-רוח,אך עם כל הידיעה,זה לא עוזר לי עכשיו כשאני מתוסכלת מאוד. בתודה מראש על תשובתך, משתנה

משתנה יקרה, רב הנסתר על הגלוי בכתיבתך. במצב זה, שבו את נמצאית על הצוק, לא יכולה ללכת אחורה וחוששת ליפול, הייתי ממליץ לך להתיישב בזהירות ולהסתכל על הנוף... מתוך היכרותינו האינטרנטית, את יותר אמיצה ממה שאת מעזה לומר לעצמך. מאחל לך שבוע טוב ומאתגר, בברכה, גדעון

תודה, ומצטערת שאיני יכולה לפרט על מה מדובר,אולי אעשה זאת אחרי שאדע בעצמי יותר מה קורה איתי. אבל מה שלא חשבתי ושהראית לי,הוא:להתיישב בזהירות על הצוק ולהסתכל על הנוף..., כשלא יכולים לעשות שום-דבר אחר,לא להילחם ולהיאבק בעצמי,פשוט לקבל את מה שיש ולחכות בשקט,ו'לזרום' עם מה שיקרה.