לאורנה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אורנה שלום,אומנם שאלתי זאת אתמול כשאלת המשך לליאת עבור הבעיה שהיתה ושיש לי,ושהיא ענתה לי על חלקה הראשון,אך כנראה לא ראתה את חלקה השני,שכתבתי רק מאוחר יותר,ולכן אודה לך מאוד אם תסכימי מאוד לענות עליה במקומה,כיוון שאיני רוצה לחכות איתה עד יום שני הבא. העתקתי את שאלת ההמשך שכתבתי לליאת: מחבר: משתנה תאריך: 7.6.2006 שעה: 23:08 ליאת שלום,תודה על תשובתך,וחן תודה על התייחסותך, טיפול התנהגותי-קוגנטיבי הרי פחות מתמקד על הנפש עצמה-מבחינת הדיבורים,ויותר מתמקד בהתנהגויות ה'לא בריאות' וה'הירפאות' מהן,נכון?אז האם עצם העובדה שפחות מתמקדים בשיחות,ולא דנים בנושאים מהעבר,האם זה לא אומר שגם המאמץ הנפשי אמור להיות הרבה יותר קל בדרגתו מבטיפול פסיכודינאמי? חשוב לי להדגיש שאומנם יש לי משפחה תומכת,ושהם מודעים לטיפול-אצל הפסיכולוג והפסיכיאטר,אבל לא תמיד(כמו היום למשל) בא לי 'לחשוף' בפניהם את תחושותיי האמיתיות ולהראות חלשה,ורוב הזמן אני מעדיפה 'לשמור הכל בפנים',ואתם והפסיכולוג והפסיכיאטר-היחידים שאני משתפת בתחושותיי,וגם זה לא תמיד,לפעמים לא בא לי להראות את חולשתי לאף-אחד,היום פשוט הרגשת שהרגשות 'עומדים להציף אותי' ולכן שיתפתי אותכם בכך,ואפילו לא סיפרתי על כך לפסיכולוג שלי. משפחה אומנם יכולה להיות בולם זעזועים לא רע ,אך היא יכולה להיות גם-לפעמים-גורם לזעזועים,מבלי לדעת אפילו,כאשר אינם מבינים מה עובר עלי וכו'. האם לדעתך מה שהתיש אותי ויאש אותי זו ה'חשיפה' שעברתי השבוע,או האכזבה מהראיון-עבודה שלא בטוח שיצא ממנו משהו? בתודה מראש, וסליחה על שאלותיי המרובות, משתנה
שלום משתנה, אני מניחה שעומס ההתמודדויות של השבוע - הן החשיפה והן הראיון, תרם את תרומתו לתחושת העייפות. זה הגיוני, וטבעי, ולפעמים צריך פשוט לנוח... הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי והטיפול הפסיכודינמי בהחלט שונים זה מזה, אך אין זה אומר שחוויית הטיפול באחד מהם היא קלה ופשוטה. בשני סוגי הטיפול מתמודדים עם כאב רגשי, ואני לא בטוחה שאפשר לומר שלדבר על זכרונות ילדות זה "יותר" או "פחות" סוחט רגשית מלגעת (פיזית) במשהו שבמשך שנים הפחיד (כמובן שמה שכתבתי עכשיו זו רדוקציה של שני סוגי הטיפול). סוף שבוע נעים, אורנה
תודה על תשובתך, האם היית ממליצה להפסיק טיפול לגמרי(או לתקופה ארוכה) ברגע שמרגישים מותשים ממנו(דבר שאיני מעוניינת לעשות כרגע),או לעשות הפסקה זמנית של כשבוע,למשל,או להמשיך-אפילו שכבר אין כוחות לכך?