תהיות ותהיות ועוד קצת תהיות

איך נראה עולמו של מי שהטיפול הוא כל עולמו? איך נראים חייה של אישה שמאוהבת עד עמקי נשמתה במטפלת שלה? איך מסבירים לעצמך שאחרי שנתיים וחצי טיפול זה היה אמור לעבור? איך מנסים לשכנע את עצמך שאולי פעם זה יעבור אבל את קטנת אמונה? איך מתגברים על האובססיה הבלתי רצונית הזאת? איך מוציאים למוות את גברת " התלות "? איך הגעתי למצב הזה? מה עושים כשמבינים שכל מה שמשנה בטיפול זה רק מה היא חושבת? מה עושים כשמבינים שאת לא מסוגלת להיות את כי את מפחדת שכאשר היא תדע מי את באמת ( מפלצת סגולה מרובת עיניים) והיא לא תאהב אותך יותר? מה עושים שיודעים שלטיפול יש מטרה אחת - שהיא הכי תאהב אותי, שהיא תחשוב שאני הכי מיוחדת שאני הכי הכי? מה עושים שהמחשבות עליה הם מקום מפלט? מה עושים שמבינים שכל המחשבות האלה מתאימות אולי לגיל הטיפשעשרה ולא לאישה בת 35? מה עושים כשלא יכולים לעזוב למרות שיודעים שצריך? הרבה שאלות ולי אין אפילו תשובה אחת.... עננית.

עננית יקרה וכאובה, אני יודעת שזה קשה כשאול, אבל חשוב שתדברי אתה על התחושות רבות העוצמה האלה. אני לא חושבת שזה ילדותי, ולא טפשי, ולא מוזר - רק כואב מאוד, וראוי להתבוננות משותפת. עננית, אולי תוכלי להראות לה את ההודעה שכתבת לפורום? מחזיקה לך אצבעות, אורנה

אורנה יקרה, היא יודעת. הכל גלוי וחשוף. לדעתה אין טעם להתעסק בזה. היא טוענת שזה לא תורם לי ולא מקדם אותי. לי זה עצוב ומשאיר אותי מתוסכלת. עננית