שאלה לליאת

ליאת, ברצוני לשמוע את דעתך על "בעיה" בטיפול. אני מרגישה שאינני יכולה,בטיפול,להיפתח ולהוציא מספיק,למרות שאני מאוד רוצה. אני יודעת שיש לי כמה דברים לא סגורים שאני פשוט חייבת לדבר עליהם עם הפסיכולוגית כי לחיות איתם קשה לי מאוד(אם כי לא תמיד הקושי מורגש עכשיו למשל אני מרגישה טוב.) היום היתה לנו שיחה והיא אמרה לי שהיא מחבבת אותי ומעריכה אותי,שאני בחורה יפיפיה ואמיצה,שהיא רוצה להיות שם בשבילי,שהיא רוצה לעזור לי,שאין לי מה לחשוש מהפסקת טיפול(אני מטופלת בבריאות הנפש ובגלל תורי ההמתנה תמיד יש לי חשש שיתנו עדיפות לאחרים ,שיעיפו אותי מהטיפול) שיקח כמה זמן שיקח,ואני לא צריכה לדאוג. למרות הדברים שאמרה,ולמרות כל מה שהיא נותנת לי,אני לא מסוגלת לספר לה דברים עליי. עד עכשיו היא יודעת עליי מעט מאוד(יחסית לחצי שנה של טיפול,נראה לי מעט מידי) האמת שאני תוהה אם אי פעם אני באמת אצליח להיפתח בפניה,כשאני חושבת על זה לא נראה לי שזה יקרה. לא בפניה וכנראה שלא בפני אף פסיכולוג ובכלל בפני אף אדם אחר. השאלה שלי היא מה את ממליצה לעשות במקרה כזה, ואם יש סיכוי שאני אפתח אליה ביתר קלות? בתודה חן

שלום חן, איני יודעת עלייך הרבה מאד, אבל המעט עליו כן סיפרת בהזדמנויות שונות מעיד על היסטוריה לא פשוטה. החוויה הטראומטית שעברת, עם או בלי קשר לדברים שהיו עוד קודם לכן, לימדה אותך שעל אנשים באמת קשה לסמוך. האנשים בסביבתך לא תמיד היו צפויים ומאירי פנים, ולפחות אחד מהם פגע בך פגיעה קשה, גוף ונפש. הזהירות שאת נוקטת בטיפול מובנת וטבעית. מבחינות רבות, היכולת להישאר, להתמסר, ללמוד לתת אמון מחדש, היא ההישג האמיתי. זה מעניין, למרות שכולנו עונדים שעונים המכוונים לאותה השעה, לכל אחד מאיתנו יש מקצב משלו, ציר זמן שונה, שיא אישי המתוזמן עפ"י שעון עצר פרטי. המטפלת שלך פרשה בפנייך יריעת זמן משוחררת מאילוצים זרים. נדמה לי שאת יכולה להירגע, לתת לעצמך את המרחב הנחוץ לך, ולהמתין בסבלנות לרגע המתאים. אל תוותרי. ליאת