אח חדש, גמילה ונשיכות

ביתי בת שנתיים ושלושה חודשים, ונולד לה אח לפני חמישה שבועות. סך הכל השינוי עבר די בקלות. התיחסותה לאח החדש נפלאה, היא כל היום אומרת לו שהיא אוהבת אותו ומנשקת אותו. בגן אמרו שאין שינוי בהתנהגותה בהתחלה, אחר כך דיווחו על קצת יותר עימותים אך הגננת טענה שזה לא מעבר לתקופות אחרות בעבר. לרוב עימותים בגן מתבטאים בדחיפות ומריבות על צעצועים. כלפי היא הגיבה קצת יותר קשה ביחוד כאשר החזקתי את התינוק (דרישה שאני ארים אותה או התנהגות מרדנית כמו פיזור האוכל או זריקת צעצועים על הרצפה, קצת יותר בכיינות) אבל סך הכל נראה כי מצב רוחה השתפר. עם אביה היא מתנהגת כתמול שלשום. הרבה לפני הלידה ניסינו להתחיל גמילה מחיתולים אך זה לא כל כך הלך ולקראת הלידה הנחנו לנושא (אך עדיין נשאר ברקע כך למשל המשכנו לשאול אותה בבוקר ובערב אם היא רוצה לעשות פיפי בסיר, מנהג שכבר התקבע). בחופשת שבועות בסוף השבוע החלטנו לנסות מעבר לתחתונים בבית והיתה הצלחה סבירה אז ביום ראשון היא הלכה עם סיר ותחתונים לגן. היא מאד שמחה מכך ואתמול הגננת סיפרה שהיא רצה לסיר בשמחה וכמעט לא פספסה. היום פספסה קצת יותר, אך דבר אחר מדאיג אותי. הגננת אמרה לי שהיום ואתמול ביתי נשכה כמה ילדים בגן, דבר שלא עשתה מעולם (למרות שתופעה זו קיימת בגן והיא ננשכה בעבר מספר רב של פעמים). אני חוששת שהגמילה עכשיו אולי הכניסה אותה ללחץ ומצוקה גדולים מידי וממש מתלבטת מה לעשות. אני יודעת שמיעצים לא להתחיל גמילה בסמוך להולדת אח, אך נראה לי ששום זמן לא טוב. לפני ואחרי הלידה, באוגוסט כבר יש קיטנה עם גננת אחרת ובספטמבר היא מתחילה גן חדש לגמרי ואחר כך שוב יהיה חורף ונראה שהיא כבר מוכנה. מלבד זאת מפסח יש מבצע גמילה בגן והאוירה בגן מאד תומכת ומעודדת לגמילה, כך שנראה לי שהזמן מתאים. השאלה מה לעשות עכשיו? האם הנשיכות מעידות על מצוקה גדולה מידי? האם כדאי לסגת מתהליך הגמילה? (יתכן שזה יהיה כרוך גם כן במאבק כי ביתי כבר מסרבת ללבוש חיתול ורוצה רק תחתונים). איך אפשר לעזור לה? אציין שביתי בתקופת מרד כוללת שהתחילה עוד לפני הלידה ואינני בטוחה אם החמירה מאז. אשמח לעיצה מה לעשות?

שלום ענת, את צודקת כשאת אומרת שאין אף פעם זמן "אידיאלי". אם התחלתם בתהליך, ואת מרגישה שהסביבה כרגע "תומכת גמילה", לא הייתי מפסיקה זאת, מה גם שהילדה מגלה שמחה והתלהבות מההישגים. הנשיכות יכולות לשקף מצוקה נוכחית גוברת, אם כי קשה לבודד משתנים בתקופה כל כך דרמטית בחייה. גיל שנתיים הוא ממילא גיל לא פשוט, והיכולת המוגבלת לוויסות רגשי היא האחראית בדר"כ לביטויי תוקפנות גלויים בגיל זה (כמו נשיכות, מכות והתקפי זעם). כאשר נוספות דרישות עודפות (אח חדש, גמילה) המצוקה גדלה בהתאם. מאחר ואת התינוק לא כדאי (וקשה) להחזיר לשולח, ומאחר ותהליך הגמילה כבר החל והוא בסה"כ מצליח, הייתי ממליצה על מנת יתר של אהבה, חום והתפעלות מכל הישג קטן, הרבה תשומת לב, והרבה אורך רוח והבנה כלפי התנהגויות נסיגה בתחומים אחרים. גם סביב הגמילה כדאי להתפעל ולעודד, אך להימנע מלחזור שוב ושוב על "כמה את גדולה ונהדרת" כי הדבר האחרון שהיא רוצה עכשיו זה להיות גדולה. חשוב לנסות ולמצוא זמן איכות "סולו" איתה, עד יעבור זעם. אם תרצי עוד קצת עזרה, את מוזמנת להתקשר ל"קו להורה" באוניברסיטת ת"א לייעוץ חינם, בכל יום ראשון ורביעי בין השעות תשע לשלוש בטלפון: 03-6406888. בשמחות ליאת