מוות

למה חיים? מה מטרת החיים? למה כל כך קשה בעולם הז? למה יש כל - כך הרבה בעיות? למה חיים בתחושה שנלחמים בחיים? האם החיים לא אמורים להיות מתנה?

רחל שלום רב, כמה מעט מילים, וכמה הרבה כאב, וכמה הרבה "למה". החיים הם אמנם מעין מתנה שניתנה לנו, לא בחרנו להגיע הנה, אבל כבר הגענו, בלית ברירה. החיים הם לא גן של שושנים, הם מלאים בקשיים, מלחמות, ריצה מטורפת אחר עושר ואושר, ויחד עם כל אלו יש לנו רסיסים של "גן עדן", תחושת שלווה, כאילו שטוב לנו. מאותם רגעים אנו שואפים את הכוחות הלאה. לעיתים מכסה את הרגעים הללו מסך של עשן ואז אנחנו לא יכולים לראות אותם, לחוש בהם, ואז משתלטות עלינו התחושות הדיכאוניות יותר, הדיכדוך, והשאלות הקיומיות של "למה". זו לדעתי נקודה טובה להתחיל בטיפול. שאלות ה"למה" והתחושות הנלוות להן נוגעות בכאב הפנימי שלנו, בחוסר הכוחות שלנו, ואז זה הזמן לתת לעצמנו להיזדקק, להישען על מישהו אחר. יתרה מזו, הנגיעה בכאב פעמים רבות תורמת לנו לצמוח יותר, לגדול, להתחזק. כמו שהופעת השיניים הראשונות כתינוקות הן תהליך כואב ומייסר, אח"כ הן משמשות לנו לכל החיים, ומסייעות לנו ללעוס מזון, לצמוח ולגדול. כך הם החיים בכלל. זוהי דעתי, בכל אופן. בברכה, טלי פרידמן

טיפול קצת מפחיד אותי אין אפשרות לשמור על אנונימיות החשיפה היא חלק מהפחד והסטיגמה הנלווית לטיפול היא עצומה חדה וקשה!!! על כן פורום כשלכם הוא פשוט נהדר ותודה לצוות שמכהן בו

רחל יקרה, אני בטוח שאם היית שואלת את השאלות ששאלת בפורום 'פילוסופיה', היית מקבלת תשובות מלומדות ומשכילות על כל אחד מן הסעיפים שמרכיבים את השאלה. שאלות אלו הן אכן שאלות היסוד של הקיום האנושי, והפילוסופיה עוסקת בהן מאז ומעולם. בסוד אני יכול לגלות לך שהדיון בשאלות אלו מעניינות ביותר, אבל תשובות עדיין אין להן. כאשר שואלים את השאלות האלו בקונטקסט של טיפול נפשי, נקודת הראייה משתנה. כאן נשאלת השאלה לא מהי התשובה לשאלותיך, אלא מדוע את שואלת אותן, ועד כמה יש להן משמעות בחייך, ואיזה מקום יש להן ברגשותיך. את, כמובן, לא אמרת על כך כלום, ואני יכול רק לנחש. ראשית, אינני יכול להתעלם מן הכותרת שלך, "מוות", ומתוכן שאלתך הנוגע ל'חיים'. את שואלת, לכאורה, שאלות בנוגע למשמעות החיים, אבל בכותרת שאלתך מופיעה המלה מוות. האם לפי תחושותיך המוות הוא אכן ההיפוך של החיים? האם המבוכה שכנגד קשיי החיים והבנתם נפתרת במושג 'מוות'? אשמח אם תכתבי מעט יותר, ותספרי קצת מה את מרגישה בנוגע לשאלות ששאלת, ומדוע את מתנודדת בין חיים לבין מוות. בינתיים אני רוצה לכתוב לך משהו על שני המושגים. לשאלה מהם 'חיים' אין תשובה, משום שהחיים הם אנחנו, וכל רגע שאנחנו חיים הוא חלק מן התשובה לשאלה. אנחנו, בעצם חיינו, נותנים את המשמעות למושג החיים, ובידינו הכוח והיכולת להפוך את המושג המאיים הזה למקור של משמעות ויצירתיות. החיים אינם משהו שהוטלנו אליו בכפייה, ושעלינו להתמודד אתו ולהלחם בו. החיים הם אוצר הטבע שלנו, שניתן לנו במתנה, ואנו יכולים לעשות בו כטוב בעינינו. לא תמיד אנחנו שולטים במה שאנו עושים בחיינו, אבל רק אנחנו עצמנו נותנים בחיים האלו משמעות. ומשהו על המוות. המוות אינו היפוכם של החיים. החיים הם אנחנו וכל מה שקורה לנו, והמוות הוא מה שמחוץ לנו. המוות לעולם איננו פתרון, משום שלנו אין בו כל חלק. המוות הוא רק ויתור על אוצר הטבע שלנו, על כוחות החיים שלנו, על זכותנו לתת משמעות לדברים. כן, רחל, החיים הם מתנה שניתנה בידיך. מדוע את מרגישה שהם קשים כל-כך, ושעליך להיאבק כל הזמן. אני מסכים עם טלי, שטיפול נפשי הוא דרך להתמודד עם הקושי, וללמוד דרכים נוספות לתת משמעות בחומר הגלם הזה, שנקרא 'חיים'. שלך, דרור

בנקודה אחת אני לא מסכימה איתך, בפילוסופיה יהודית יש הרבה שאלות, על החיים מהותם, סיבתם, ומסובב הסיבות. שם כן יש תשובות... למי שרוצה באמת להקשיב.

תראה , פשוט צרות באות בצרורות ...... קשה בעבודה , קשה בבית קשה עם הבעל , קשה עם הילדים.... בכל אחד מהתחומים ישנו איזשהו קושי והקושי שמטריד אותי ביותר הוא היכולת להעניק משמעות יפה לחיים לגבי ילדיי בני בגיל ההתבגרות וחושב על מהות החיים כבר בגיל כזה.... נשמע מפחיד!!!!! למה עם כל ה"אושר" שלו - מטרידות אותו שאלות קיומיות ואיפה אני כהורה ? במה טעיתי? איך לתקן? הכי הייתי רוצה בחיים שילדיי יגדלו בריאים ומאושרים הן פיזית והן נפשית וזו משימה כל-כך קשה שאין לי מושג אם חרף האחריות המוטלת עליי אני אכן מקיימת אותה כראוי!!!! אתה מבין???

רחל, אני לא יודעת מה גורם לך לכאוב, אבל אני חושבת שאחרי שראיתי מה קורה בבית חולים, אני מסתכלת אחרת על החיים. הם קשים ויפים ביחד. עדי

אבל נראה לי שאתה באמת זקוק לעזרה. אחת מהשתיים: או שבאמת מטרידות אותך שאלות קיומיות, ואז אני שואלת את עצמי-למה בחרת בשם שלי דוקא מכל השמות היפים בעולם. או שאתה מנסה לחקות דברים שכבר נאמרו ועוררו תגובות רבות בפורום. בכל מקרה ברור לי שאתה מחפש התיחסות. למה בחרת בדרך כזו, שמעוררת כל-כך הרבה כעס ותוקפנות? אם תפנה אלי בצורה ישירה ומכובדת, אשמח להתיחס אליך. כמוני עוד אנשים נוספים בפורום. אם תמשיך להטריד- תמשיך לקבל תגובות נזעמות ודוחות, או שפשוט יתעלמו ממך. בכל מקרה לא תקבל את מה שאתה רוצה- להיות בקשר עם מישהו אחר. תחשוב על זה קצת.

רחל יקרה, אין צורך לכעוס על השימוש באותו שם, כאשר מדובר בשם מקובל. זו לא התחזות ולא נסיון לפגוע, ויתכן שרחל השניה כלל לא ידעה שמישהי נוסף בשם זה פעילה בפורום. השאלה שלה לגיטימית וראויה להתייחסות, ואני מקווה שתקבלי זאת בהבנה. דרור גרין

לרחל המקורית שלום! לפני ימים אחדים כתבתי לך, ולמקרא דברייך אני חשה צורך לכתוב לך שוב. אני מצטרפת לדעתו של מר גרין - שאין לך כל צורך לכעוס על מי שמשתמש בשם "רחל", ושקרוב לודאי עשה זאת בתום לב. נוסף לכך, הרשי לי לומר - אולי קצת בחריפות - מדוע את חושבת שכל הזמן מנסים לחקות אותך ואת סגנון כתיבתך? אני לא רוצה לפגוע בך, אבל את לא נראית לי משהו מיוחד כזה שכולם ירצו לחקות. והכינויים שבהם השתמשת לגבי המתחזים, כביכול - דפוק ואידיוט - בודאי לא מוסיפים לך כבוד ולא מעוררים רצון להידמות לך. קחי זאת לתשומת ליבך! רחל מס' 2!

לא ברור איך יש לאנשים כאלו עוצמות ואנרגיות והן כולם מושקעות באיך להיות רע עויין ותוקפני , ואם זו מטרת חייו , זה באמת מעיד שאין הרבה סיבות לחיות ..... בחרתי בשם רחל לגמרי באקראיות ומבלי שום כוונה נסתרת!!!!!!!! בכל מקרה תגובה מוזרה ומפתיעה ואיך ספק שגם את בהחלט זקוקה לטיפול!!!! שמא את סובלת ממחלת רדיפה...

לרחל שלום כותרת השאלה שלך היא מוות, אולם כל השאלות שלך מתייחסות רק לחיים. החיים הם רק חלק קטן ומזערי מהמוות. רוב הזמן אנחנו מתים. קחי לדוגמה נניח את משה רבנו. כמה זמן הוא חיי? נניח 100 שנה, וכמה זמן הוא כבר מת? בערך 2000 שנה. אז עצתי לך היא להתעזר בסבלנות עוד צפון לך מוות והרבה מוות . יש סיבה לאופטימיות בברכה אהוד

היבט יפה , מעניין וחיובי תודה טיפה מעודד !!!!!!!