'מלחמה מתמדת'

לאורנה ולכל משתתפי הפורום שלום, אני יודעת שזה בטח ישמע לכם מוזר,אך לאחרונה אני מרגישה שחיי כאילו במלחמה מתמדת(וכעת אני גם נלחמת בעצמי לא לשים במרחאות את המילים נלחמת וכו',כי זה בעצם חלק מהנטייה שלי לשלימות שמבטאת כאן בכך שלא תחשבו עלי שאיני יודעת מה אמיתי ומה לא,ואני מתביישת לכתוב זאת,וגם מפחדת שבהמשך זה יחייב אותי כמעט לא לשים מרחאות,ואיני יודעת אם אצליח לעשות זאת-כי אז בטוח תחשבו שאיני מושלמת ושאיני בסדר),את חלק מהמלחמה ראיתם במה שכתבתי בסוגריים,אך זה רק פסיק קטן מאוד במאבקים התמידיים שאני עוברת ושמקשים מאוד על חיי. אני מרגישה מותשת וחסרת כוחות,אין לי יותר כוח להילחם בעצמי ובאחרים,נמאס לי. אני צריכה בכל יום-בכל דקה-להילחם באחרים ובעצמי(וזה מה שהOCD גורם לי לעשות), ולהילחם בעצמי-כדי לא לתת לOCD לנצח אותי,ואין לי יותר כוח למלחמות התמידיות האלה. מה שהכי מייאש הוא שאחרי כל טיפול-שכולל או שיחה בלבד(החלק הקוגנטיבי של הטיפול),או שיחה וחשיפה(החלק ההתנהגותי של הטיפול),יש עליות וירידות במצב-רוחי, ומס'שעות אחרי הטיפול אני נכנסת למצב של תסכול וייאוש מהכל,ואח"כ זה מסתדר וחוזר-חלילה. נראה לי שאני סתם 'מוציאה קיטור'(מצטערת היתי חייבת לשים מרחאות)עליכם,אבל אולי תעודדו אותי בכך,ואורנה אולי תהיה לך תשובה בשבילי איך להמשיך להחזיק מעמד בטיפול,כי אני מרגישה שאני זקוקה להרבה מאוד כוחות לשם כך,כוחות שלא בטוח שיש לי. תודה על ההקשבה, משתנה

שלום משתנה, OCD (הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, למי שפחות מכיר) באמת יכולה להיחוות כמאבק בלתי פוסק. הרבה פעמים אני אומרת למטופלים שלי שהם אנשים מאוד אמיצים, כי הם יוצאים לקרבות אינסופיים, שיכולים להיות מאוד מייאשים ומתסכלים. בהבנה שלי (ויש כמובן דרכים נוספות להבין OCD), מדובר בניסיון להגיע לרמת שליטה מאוד גבוהה בתחום מסויים (נניח סגירת דלת, או רחצת ידיים, או שליטה במחשבות, או ניסיון לכתוב משהו באופן מושלם), כדרך להשיג תחושה של שליטה בעולם המפחיד והבלתי נשלט שבו אנחנו חיים. כאילו אם הדלת תהיה ב-א-מ-ת סגורה, או ההודעה כתובה ל-ג-מ-ר-י באופן מושלם, אפשר יהיה לרגע אחד להרגיש רגועים, ובשליטה, ושהעולם לא כל-כך מאיים, ושלא יקרה עכשיו שום דבר נורא... לכן, חלק גדול מהטיפול כרוך בהכרה בתהליך האשלייתי הזה (הלא העולם לא באמת הופך ליותר נשלט אם הצלחנו לכתוב הודעה מושלמת...), ובחיפוש דרכים אחרות להרגיש בשליטה היכן שאפשר, ולוותר על שליטה כשהיא בלתי אפשרית והשגתה גובה מחיר כה כבד. זהו תהליך מאוד לא קל מבחינה רגשית, ואני שולחת לך כוחות ונחישות להמשך הדרך. בהצלחה, אורנה

אורנה שלום, אני מודה לך על תשובתך,בקטע קצר מאוד הצלחת להעביר ולהבהיר לכולם במדויק את הסבל ש'חוליי' מOCD עוברים יום-יום,דקה-דקה,למרות שלצערי הOCD הרבה יותר מסובך מהדוגמאות שנתת כאן (ושלא יובן לא נכון,איני מצפה שתירשמי כאן את כל השפעות הOCD על חיי היום-יום). באמת הטיפול בOCD וכמו שכתבת ש"חלק גדול מהטיפול כרוך בהכרה בתהליך האשלייתי...",דורש ממני כוחות נפשיים עצומים,ועצם זה שיש מישהו שמבין אותי ואת מה שעובר עליי(כי חלק מבני-משפחתי לא מבינים זאת),זה כבר נותן לי כוחות נוספים למאבק(אעפ"י שגם הם מוגבלים),אז אשאב ממכם ומהפורום השני שהקמנו,כל פעם את התמיכה,אם זה בסדר מבחינתכם כמובן. והיאמ תודה על השיתוף שלך,האם את יודעת על הפורום השני שלנו-שמתנהל במקביל ושבו תוכלי להשתתף ולשתף יותר,והאם שמעת גם על הפורום שרק לסובלים מOCD ? אשלח לך בהמשךקישורים לשני הפורומים האלה,שפועלים ב'תפוז'.

גם אני סובלת מOCD חריף, לו רק זו הייתה הבעייה היחידה אני מוצאת "שיטות" להפסיק את ההתנהגות הקומפולסיבית החוזרת(למשל להפוך את הפעולה ה"טקסית" לפחות מהנה) ולאחרונה בשילוב עם טיפול תרופתי זה עובד למשל, אני שוטפת ידיים פחות ורק כש"צריך". למרות שמדי פעם יש מעידות... יש צרות גדולות יותר, באמת. גם לי קשה עם חוסר המושלמות, בעיקר בתקופת בחינות כמו זו בה רוב החברים שלי מהאוניברסיטה מסיימים את התואר ורק אני לא :( קבוצות תמיכה עוזרות(למרות שאמא שלי לא מרשה לי להסתובב עם אנשים לא "נורמליים") לול. אמא מנסה לעזור לי להפוך להיות ממוצעת יותר, היא חושבת שזה מה שיעשה לי טוב, חבל שהיא טועה כל כך(הממוצע במבחן X הוא 70 וכו)